אז ככה / בטיסט בולייה

אז ככה / בטיסט בולייה
הוצאת ספרית פועלים
243 עמודים
מצרפתית: רמה איילון.
על כריכת הספר כתוב שזהו רומן, אבל זה לא ממש רומן, הייתי מכנה זאת כיומן.
ואכן הספר הזה הוא גלגול של בלוג שאותו פרסם באינטרנט בטיסט בולייה כשהיה רופא מתחמה בחדר המיון.
הסיפורים על החוויות שלו בחדר המיון על הקשיים של הרופאים והאירועים המרגשים, הקשים, המשמחים ועוד שתוארו בבלוג הועברו בחלקם לספר הזה.
הספר המקסים הזה מתאר למעשה שבעה ימים בחייו של רופא מתחמה בחדר המיון בבית חולים בצרפת.
חדר מיון, המקום הכי דינאמי, הכי מלא רגש והכי אינטנסיבי כמעט בכל בית חולים.
תחלופה גדולה, שמחה ועצב נמצאים שם.
וכך גם המתמחה הצעיר שלנו שתיעד שבוע אחד מכל זה.
הספר מתעד את האנשים הרבים שעברו במיון ואת האירועים שעוברים על המתמחה שלנו.
היחסים עם החולים ועם הרופאים שאיתו ושאר הצוות הם רגעים מלאי חמלה, הומור, עצב ושמחה.
כל כך הרבה רגש יש בספר המקסים הזה, צחקתי בו המון ועם זאת היו לא מעט רגעים שנגעו לליבי.
הוא נכתב בצורה מאוד אמיתית וכנה, ובכישרון רב.
מרכז הספר ומה שהופך אותו לקצת יותר מעוד יומן כרוך זה יחסיו של בולייה עם אישה חולת סרטן שאותה הוא מכנה ציפור אש.
אישה מבוגרת המחכה לבנה שישוב ממקום רחוק ובינתיים בולייה מנסה להחזיק אותה בחיים באמצעות סיפוריו על החוויות שאותם הוא עובר.
הספר אכן גדוש בהומור רב ובהתחלה אכן צחקתי המון כי יש בו מן השנינות גם בדמותו של הרופא וגם בסיפורים החצי משעשעים חצי טרגיים.
אך הומור הוא כלי, כלי שבו אנחנו מתמודדים עם חוויות קשות, כלי שמחזיק אותנו שפויים.
והספר הזה מעביר היטב את התחושה הזו.
אם אתה מחבר הומור למקום שבו ישנם אנשים חולים אתה מבין שזו דרך התמודדות.
גם כרופא שנתון ללחץ רב וגם בתקשורת שלו עם החולים.
הספר דינאמי ותוסס, רץ מאירוע אחד לאירוע אחר.
הוא כיפי הוא מרגש הוא שונה.
ממליץ בחום רב.kacha

אישוליים/ אלי שמואלי

אישוליים / אלי שמואלי
הוצאת פרדס הוצאה לאור
286 עמודים
אישוליים זה ספר שזורק אותך לחיים.
ואפשר מאוד מאוד להזדהות עם הגיבור שבו.
רוב חיינו אנחנו נכשלים ואנחנו לומדים לשרוד, לומדים להתמודד עם הכשלונות ולהמשיך הלאה ולקוות שנתרומם מהם ונצליח.
אישוליים הוא למעשה ספר על אדם ומקום.
הוא ספר של התמודדות של אדם בודד עם הניכור העירוני, עם החיפוש העצמי.
לא מזמן טענתי שבעיר ככל שאתה מוקף יותר באנשים אתה מרגיש יותר בודד.
הגיבור של הספר הזה לטעמי יהושע שמו חי חיים של תסכול בתוך הג'ונגל האורבני, חיים של חיפוש עצמי, של הגשמה עצמית מבחינה מקצועית, של הגשמה מינית וחיפוש אחרי הבחורה שתרצה אותו, שהוא ירצה אותה, שתשחרר אותו מהמועקה זה הבתולין, שתתן לו להרגיש גבר סוף סוף.
החיבור בין הניכור העירוני לבין התלאות שעוברות על יהושע אף מעצימות את החוויה של הקורא והחיבור שלו אל הדמות.
יהושע עובד בדואר במיון, גר בדירה קטנה ומוזנחת בירושלים ואת חייו שאחרי העבודה הוא מעביר בשוטטות, פיזור צ'קים ללא כיסוי בסופרים שונים, נסיעות באוטובוסים ופאבים שונים.
יהושע אדם בודד שזקוק לחום מגע וקרבה וככל שזה מתרחק ממנו כך תסכולו גובר כך הקושי שלו לשרוד ולמצוא את מקומו הולך וגובר.
אנחנו עוקבים אחרי הנסיונות שלו לחפש קשר עין עם נשים ולהגיע כמעט עד הרגע שבו הוא מקבל את מבוקשו ושוב נכשל.
זוהי מלחמה יומיומית, מלחמה קיומית של בדידות וניכור.
מאוד אהבתי שיהושוע בעצם מספר על עצמו, זה נתן לי כקורא תחושה של קרבה לדמות, הזדהות איתו.
יהושע מוצא לעצמו עיסוק ואולי תחליף לחוסר שלו בקטנוע ישן שהוא אף מכנה אותו ויולטה.
הקטנוע הזה פתאום גורם לו להרגיש טוב יותר עם עצמו ונותן לו ביטחון.
פתאום העיר נראית קטנה יותר והוא מרגיש עצמאי יותר.
אישוליים זה ספר חזק מאוד, עוצמתי וריאליסטי.
הוא מוציא מהקורא תחושות, או של הזדהות או של ניכור אבל הוא לא משאיר אותך אדיש.
הוא זורק לפחות את חלקנו לתקופות דומות בחיים.
ההתמודדות עם הכשלונות בתחום הרומנטי, בתחום הכלכלי, בתחום התעסוקתי, הכאב של החיפוש העצמי בתוך הג'ונגל האורבני והריאליזם החזק הספר הזה עושים אותו לספר טוב מאוד וליצירה שאני אישית מאוד התחברתי אליה.
אלי שמואלי היטיב לכתוב ומרגישים שהכתיבה באה עבורו ממקום מאוד רגשי מאוד אותנטי ואני חושב שהוא גם ספר חשוב.
הוא לא ספר קל לקריאה הוא ספר שדורש מהקורא המון תעצומות נפש אך מי שירצה לצלול לתוכו יקבל ספר נהדר שיישאר בלבו זמן מה אחרי קריאתו.
אני ממליץ עליו בחום.

image

פרנסואה דה לה רושפוקו-כתבים נבחרים

פרנסואה דה לה רושפוקו, כתבים נבחרים
בתרגום: יוסי אסודרי
הוצאת הקיבוץ המאוחד
272 עמודים

פרנסואה דה לה רושפוקו.
סופר, סאטיריקן, הוגה דיעות, איש אצולה צרפתי, הרבה כובעים היו לו לאיש המבריק הזה ולראשונה כתביו מתורגמים לעברית.
יוסי אסודרי ז"ל המתרגם של הספר הזה זוכה להוקרה רבה בתחילת הספר כשמוקדשים לו יותר מעשרה עמודים לזכרו עם טקסטים של פרופ' עמירה ערן ופרופ' זאב הרוי.
יצירתו של רושפוקו כפי שבאה לידי ביטוי בספר הזה עוסקת במוסר האדם.
היא נוגעת במגוון עניינים  בתורת הנפש והליכותיו של אדם.
"לה רושפוקו ביסס את משנתו על מגרעותיו של הטבע האנושי והדגיש את הנטייה האנושית לחפות על חולשה אחת בחולשה אחרת."
הספר הנהדר והמעשיר הזה מחולק לכמה חלקים.
החלק הראשון מביא את אמרותיו של דה לה רושפוקו בנושאים שונים שכולם קשורים לנפש האדם ולמוסר.
הנה כמה דוגמאות שאהבתי.
"תארים גדולים משפילים במקום לרומם את אלה שאינם יודעים לשאתם"
"משתכנעים אנו תדיר לאהוב אנשים חזקים מאיתנו, ואולם זוהי התועלתנות לבדה שיוצרת את ידידותנו. איננו מתמסרים אליהם למען הטוב שחפצים אנו לעשות להם, כי אם עבור זה שחפצים אנו לקבל מהם."

"אין מהללים בדרך כלל אלא כדי להיות מהולל"

"ישנם סוגים שונים של סקרנות: האחד מתועלתנות, שמביא אותנו לרצות ללמוד את מה שיכול להיות לנו מועיל; והאחר מיהירות, שבא מהרצון לדעת את מה שאחרים אינם יודעים."

"אין כמעט אדם פיקח דיו כדי להכיר את כל הרע שהוא עושה."

"לעולם איננו אומללים כפי שחושבים ולא כה מאושרים כפי שייחלנו."

רושפוקו כמעט ולא נוגע בנושא האמונה באמרותיו ולא בדת, אני רואה בו הומניסט ואדם שחיפש להבין את נפש האדם.
באמרותיו המאוגדות בספר זה כל אחד יכול למצוא מסרים שהוא מתחבר אליהם שנוגעים בו ובחייו ונפש האדם.
אמרותיו רלוונטיות כיום כפי שהיו רלוונטיות לפני 350 שנה.
נפש האדם לא משתנה, העולם שסביבו כן אבל החיפוש אחרי המוסרי והנכון נשאר כמעט אותו הדבר.
בחלק השני בספר ישנם טקסטים ארוכים יותר שרושפוקו נוגע במגוון תחומים שמעסיקים את מחשבתו.
על אמון, על אהבה עצמית, על אי הוודאות של הקנאה, על קשר בין בני אדם לבעלי חיים ועוד.
בחלק האחרון הוא מתאר דיוקנים של האנשים שסבבו אותו בתקופתו הכולל תיאור פיזו שלהם ותיאור של פנימיותם כולל ניתוח שלו עצמו.
הספר הזה מעניין ומרתק ואפשר לחזור אליו שוב ושוב ולעיין בו.
אין ספק שתרגום לעברית של כתביו היה דבר חשוב וראוי.
אישיותו המיוחדת ושנינותו ראויים לקריאה ועיון גם בימנו והלאה.
rushpuko

משחקים ושעשועי שווא / ג'יימס סולטר

משחקים ושעשועי שווא / ג'יימס סולטר
הוצאת עם עובד
213 עמודים
מאנגלית: יונתן דה שליט
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי קורא ספרים שהחיבור שלהם עם המצב או האישי שלי או המצב האקטואלי בעולם הוא בעל חיבור רלוונטי ומעניין.
את הספר הזה התחלתי לקרוא אחרי הפיגוע הנוראי בצרפת והוא גרם לי לחשוב על צרפת של תחילת ואמצע המאה העשרים מול צרפת של היום.
לספר הנפלא הזה של ג'יימס סולטר יש שני רבדים שכתובים היטב ומשתלבים אחד בשני בצורה נפלאה ביותר.
הרובד הראשון הוא סיפור אהבה ותשוקה מינית מהפנטת בין אמריקאי בשנות העשרים לחייו, דין שמו, בחור מבולבל שמחפש את דרכו לבין נערה צרפתיה בשם אן מארי.
התשוקה שלהם המיניות שנמצאת בכל עמוד בספר כתובה בצורה מאוד רגישה, מאוד נוגעת, מאוד מענגת.
יש בה המון חושניות ובתוכה המון עצב, בדידות וחיפוש עצמי של אנשים בתחילת דרכם בעולם.
סיפור האהבה הזה מסופר מנקודת מבטו של אמריקאי אחר קצת יותר מבוגר מדין.
חלקו מה שהוא ראה וחווה דרך בני הזוג וחלקו בדיה או אם תרצו פנטזיה של המספר.
הדרך המרגשת שבה סולטר מתאר את החוויות העוברות על בני הזוג בין אם זה בשיטוטם בצרפת או בין אם זה דרך היחסים המיניים שלהם הוא מרגש מאוד.
הרובד השני שבספר הזה הוא תיאור הנופים ותיאור צרפת והמקומות שבהם הזוג עובר.
סולטר מתאר את השלווה הבדידות והנופים המענגים, העיירות הקטנות האנשים שבדרך.
וזה באמת נהדר.
הספר הוא איטי הוא זורם כמו נחל שקט. רגוע אבל כל הזמן בתנועה, כל הזמן קורה משהו אם מעל פני השטח או מתחת לפני השטח.
זהו ספר אמנותי מאוד שדורש מיומנות כתיבה של סופר עם רגישות גבוהה ויכולת לתאר דברים גם מיניים מאוד בצורה שלא תרתיע גם קוראים שמרנים ומצד שני תשלהב את הקוראים הליברליים יותר והפתוחים.
יש המון נוסטלגיה בספר, כאב מלווה בתשוקה, תשוקה לחיים, לאהבה, לחופש הנצחי של הנעורים.
לחיפוש אחר האושר החיפוש אחר האהבה.
אין בספר הזה איזה בניית מתח או עלילה מתפתחת. זהו סיפור שנע כמעט על מישור אחד ועם זאת הוא כל כך מעניין וקסום שאני מציע אותו למי שנוסע לחופשה ורוצה ספר מרגיע מצד אחד ומצד שני מסעיר ומעורר נוסטלגיה.
ספר עדין ויפה שכדאי מאוד לקרוא.

 solter

צבעים נמלטים/ ליסה בר

צבעים נמלטים / ליסה בר
ידיעות ספרים, הוצאת סימנים
415 עמודים
מאנגלית: אינגה מיכאלי
קודם כל אני אמן, צייר ומאייר לפני כל דבר אחר שאני עושה בחיי זה מי שאני ולכן כל ספר שנוגע בתחום ישר תופס אותי ואני יכול די בקלות להזדהות איתו.
וכשאומנות ותשוקה לאמנות מתחברת עם תקופת מלחמת העולם השניה כבר הופך את זה לספר שקשה לי לוותר עליו.
צבעים נמלטים הוא ספר טוב אם אני צריך לסכם ולפני שאגיע לסקירה.
הוא ספר שכתוב היטב יש בו המון דרמה רגש ותשוקה המון חיות וליסה בר מצליחה להשאיר את הקורא מרותק ברוב חלקי הספר.
אני חושב שליסה בר מצליחה גם להעביר היטב את התקופה ואת פריז שלפני מלחמת העולם השניה.
בסופו של דבר זה ספר שמדבר על אמנות ועל חברות.
חברות בין אמנים, אנשים שונים שה מזה שמצאו מכנה משותף.
ג'וליאן קליין בחור חרדי שחזר בשאלה והלך בעקבות החלום שלו להיות אמן, פליקס בנו של אריסטוקרט גרמני שמקורב למפלגה הנאצית ורנה היהודי.
החברות הזו עוברת מבחנים לא פשוטים בעקבות קנאה ומאבק על אהבתם של נשים ומעבר לגרמניה בעקבות רצונו של אביו של פליקס.
הסיפור עוסק בחברות בין שלושתם ובתשוקה לאמנות אבל לטעמים מרכז הסיפור הוא ג'וליאן. אותו בחור חרדי שהספר נפתח בסיפורו האישי וכמו שג'וליאן בחר בחירה ששינתה את חייו כך כולנו עוסקים בבחירות אישיות ובודקים מה מניע אותנו ומה דוחף אותנו קדימה ומה התשוקה שלנו.
אני מכיר היטב את התשוקה לאמנות אני חי אותה ואני יודע מה זו האהבה הזו.
לפני שהתחלתי לכתוב את הסקירה הזו צפיתי בדיוק בסרט המצוין "האישה בזהב" והטיימינג של הצפייה בסרט הנהדר הזה עם כתיבת הביקורת היתה מושלמת.
השמדת ציורים על ידי הנאצים וגניבתם מבעליהם המקוריים קרו לא רק לציוריו של גוסטב קלימט ולגיבורת הסיפור האישה בזהב, הספר צבעים נמלטים גם עוסק בזה.
הספר מלמד על הקרבה ועל חברות וכמה אתה מוכן לתת עבור מישהו אחר ברגעים קשים ובכלל הספר מלא בהתעסקות בנושאים האלה.
כמו שאמרתי אם מסתכלים על כל התמונה הספר הוא טוב אבל לא מעט פעמים הרגשתי שהוא נמרח מדי והדיאלוגים ארוכים ומתישים מדי והיה אפשר לקצר אותו לא מעט.
לא אגלה לכם את הסוף אבל הוא לא לטעמי ופגם בספר.
מצד אחד ספר טוב ומצד שני הוא מתיש וכראיה לכך עצרתי את קריאתו לא מעט פעמים ובזמן שקראתי אותו סיימתי את קריאתם של שלושה ספרים אחרים.
אבל תמיד חזרתי כי עניין אותי מה הולך לקרות בהמשך ואני בהחלט שמח שקראתי אותו.
ספר טוב ומעניין בסך הכל ואני בהחלט ממליץ עליו.
גם למי שאמנות היא לא הדבר שהכי מעניין אותו הנושאים שמסביב והסיפור הדרמטי יתפוס אותו .wpid-wp-1447683198578.jpg

סילנד / נגה אלבלך

סילנד של נגה אלבלך הוא מסוג הספרים ששואבים אותך, הוא ספר מאוד קטן מרגיש כמו נובלה.
ברגע שהתחלת אותו אתה גם לא יכול להפסיק לקרוא אותו ואני חושב שזה כך לגבי הספר הזה הוא כי יש כאן סופרת שיודעת היטב את מלאכת הכתיבה ויש כאן סיפור שהנושא שלו הוא אנשים, מה אנחנו מוכנים לעשות עבור אנשים אחרים ובדיקת הגבולות שלנו.
מה קורה כשאנשים זרים עד אותו הרגע נכנסים למרחב הפרטי שלנו.
הספר מתחיל למעשה בנתן, פקיד בנק פנסיונר חי לבדו חובב מוזיקה מנסה למצוא עניין בחייו ובגליה, מורה צעירה בבית ספר מלאת חששות מהתפקיד החדש שמוצאת את עצמה מחוזרת על ידי אחיה של אחת התלמידות שלה.
העניין בסיפור מתרחש כאשר לחייו של נתן מתפרץ במפתיע דמות של עובד זר בולגרי שישן במקלט בבית ונתן מחליט לעזור לו בניגוד לכל הגיון עד כה בחייו של נתן.
הוא משכן אותו בביתו ומנסה ללמדו עברית בעזרתו של גליה.
מצד שני הופעת אחיה של התלמידה מפיח חיים גם בחייה של המורה הצעירה.
הבחור הצעיר משכנע את גליה לעשות איתו דברים שעד כה לא העזה ונוצר קשר מעניין בין ארבעת הדמויות שעד כה כל אחת מהן חיה במין בדידות.
הרצון בעיקר של נתן וגליה להפר את הבדידות הזו ולמלא את חייהן בריגוש ואתגר גורם להם לצאת מהגבולות המוכרים להם לפתוח את המרחב האישי שלהם ולתת למשהו בלתי מוכר מסקרן מפתה ולעיתים קצת מסוכן לעשות את דרכו לעברם.
הספר מותח מסקרן מעניין וקשה להסירו מהיד.
הוא נגמר כל כך מהר והסיפור כל כך מעניין שבהחלט יש כאן הצלחה של הסופרת וכישרון לבנות סיפור טוב.
נשארתי עם תחושה קצת חמצמצה לגבי הסוף שהשאיר אותי עם סימני שאלה האם לא היה ראוי לסיים את הספר אחרת.
הרגשתי שמשהו שם לא גמור עד הסוף ויצאתי טיפה מאוכזב.
מצד שני זה גם נותן לקורא פתח למחשבה לגבי כך שהסיפור לא סגור עד הסוף.
זה לא פגם בהנאתי מהסיפור.
אם מישהו מחפש ספר ישראלי מרענן, ספר טוב להעביר איתו סופ"ש ורוצה לקדם ספרות ישראלית איכותית חדשה ומרעננת שיקנה את הספר הזה.
הכריכה הנהדרת בעיצובה ואיורה של יערה קרס מראה בעצם את נסיכות סילנד שמוזכרת בספר מדינה קטנה בים הצפוני עם דגל חוקה ומטבע ואפילו דרכון.
ממוקמת על מתקן צבאי באמצע הים.
מי שחי שם נלחם על החירות והריבונות ומחפשים את דרכם הייחודית.
ממש כמו גיבורי הספר המקסים הזה.
מחכה לספריה הבאים של נגה אלבלך.
sealend