גשם/ מילה קידר

​גשם / מילה קידר

הוצאת פרדס

245 עמודים

בימים אלו ממש בזמן שאני כותב סקירה זו אנחנו עדיין מחכים לגשם הראשון של החורף.

גשם מביא איתו תקווה, פריחה, ציפייה למשהו חדש שבא אחריו.

בצורת יוצרת את האפקט ההפוך, דיכאון, חולשה, יובש ועוד ועוד.

את כל הדימויים האלה אפשר לקחת לספר של מילה קידר ולהשליך אותם על הגיבורים שלנו בספר זה ועל מה שעובר עליהם באותה תקופה.

לאחר גשם כבד שירד במשך כמה ימים השתלטה על ישראל בצורה מוזרה וארוכה.

הבצורת הזו משפיעה רבות על אזרחי ישראל וגם על יאיר קוגן, בחור צעיר, מתכנת שגדל בבת ים וחי בתל אביב.

יאיר פוטר מעבודתו כמתכנת בחברת היי טק ומוצא את עצמו בתחומים רבים אחרים בחיים בסוג של דרך ללא מוצא.

את יאיר סובבים כמה דמויות מרכזיות בחייו, אימו שהיא סוג של רוסיה סטריאוטיפית במאפיינים שלה וענבר, מלצרית ואמנית שמוצאת את עצמה נסחפת לקשר מרתק ושונה עם יאיר.

במקביל יאיר מחליט לנסות לתרגם יצירה של פושקין, עבודה שפולשת לתחומים רבים בחייו.

יאיר מוצף בחזיונות שונים ומשונים ובזכרונות שבאים והולכים מאביו שחי בחו"ל.

השרב והבצורת שמקיפים את גיבורנו ואת הקוראים ומלווים אותנו לאורך הסיפור הם בעיני מטאפורה למצב החברה הישראלית.

עצבנו, חוסר תפקוד, כעס, עייפות ועוד.

החברה הישראלית היא חברה מתפוררת שמנסה לאסוף את השברים ולמצוא את מקומה מחדש דרך חיפוש אחר הזהות שלה.

בין שלל הזהויות שיש לתושבי ישראל צריך לאחד ולמצוא זהות אחת חשובה ומלכדת ובדיוק באותן דילמות נמצא יאיר קוגן.

מילה קידר בספר ביכורים מתגלה ככותבה מוכשרת מאוד.

הדמויות מאוד מעניינות והכתיבה קולחת.

עם זאת זהו ספר עמוס בפרטים שחלקם לא מספיק מעניינים ולעיתים הרגשתי שאפשר היה לוותר על כמה עמודים.

המחברת ניסתה לתת את הדגש על קשיי העליה הרוסית והחיבור שלהם או החוסר חיבור בעיקר של הדור המבוגר לישראל המזרח תיכונית.

אני חושב שהיא לא שמה מספיק דגש על זה כי לטעמי אם החלטת  לספר את סיפורם של עולי רוסיה בשנות התשעים אז תלכי עד הסוף.

מצד שני מלבד אותן הערות אני חושב שזהו ספר ביכורים מוצלח ומעניין.

ספר מעניין וטיפה מדכא.

השרב הסימבולי והחברה הישראלית המוכה מעבירים את המסר.

ספר נחמד מאוד ומעניין.

כל שעה חשובה / ג'יליאן קנטור

​כל שעה חשובה / ג'יליאן קנטור

הוצאת ידיעות ספרים, הוצאת סימנים

302 עמודים

מאנגלית: יואב כ"ץ

בתקופת המקארתיזם בארצות הברית הואשמו בני הזוג אתל ויוליוס רוזנברג

באשמת בגידה, ריגול ומסירת סודות האטום לברית המועצות.

הזוג רוזנברג השאיר את שני ילדיהם הקטנים אצל השכנים ומאז הם לא ראו אותם.

בשנת 1953 בני הזוג הוצאו להורג האמצעות כסא חשמלי.

שאלת חפותם או אשמתם מעולם לא הוכחה והמקרה השאיר לא מעט סימני שאלה והוא אחד מסמלי המקארתיזם והרדיפה אחר כל מי ומה שנחשד בקומוניזם בתקופה זו בארה"ב.

על בסיס הסיפור הטרגי הזה ג'יליאן קנטור טוותה סיפור בדיוני לחלוטין סביב חייהם של הזוג רוזנברג ושכניהם.

למעשה מלבד הזוג רוזנברג כל הדמויות הם בדיוניות.

הדמות הראשית בה מתמקד הסיפור ובעצם מובא דרך עיניה היא השכנה  של הזוג רוזנברג ושמה מילי.

מילי מתיידדת עם אתל ומתפתח ביניהן קשר מעניין שסובב גם סביב הבעיות של הבנים של שתי הנשים.

יש בספר זה רעיון מעניין בסך הכל לקחת אירוע הסטורי מסוים וחשוב ולבנות סביבו סיפור ועולם דמיוני.

הסיפור של משפחת רוזנברג כמו הרבה משפחות אחרות שנרדפו בתקופה ההיא הוא סיפור מרתק ועצוב ואפשר לומר אף אפל מאוד בתולדות ארה"ב במאה העשרים.

הספר בנוי די מעניין ואף מרגש בחלקו והוא זורם מאוד וקריא מאוד.

לא הרגשתי לכל אורכו את אותה רמת עניין אך בסיכומו של דבר זהו ספר טוב שגורם לך לרצות ולחקור קצת יותר על אתל ויוליוס רוזנברג.

אם אני נותן את הזווית האישית שלי הוצאה להורג תמיד היתה בעיני עונש אכזרי מאוד ולא אנושי.

לא פעם לאחר ההוצאה להורג הגיעו עדויות על כך שהאסיר חף מפשע אך את הגלגל אין להחזיר.

יש בעונש זה משהו מאוד כואב שגורם לך לחשוב האם עונש זה אפקטיבי.

אך ליוליוס ואתל זה לא שינה הרבה.

סיפור עצוב בסך הכל, עצוב ומעניין.

יש בו אהבה גדולה ונאמנות גדולה ומצד שני עצב וכאב.

מעניין וראוי בהחלט לקריאה.

אדון השלום לקט תפילות לשלום במסורות היהדות הנצרות והאסלאם\ הוצאת אידרא נסדר ולוקט בידי ד"ר אבי אלקיים, השייח עסאן מנאסרה, הרב רוברטו ארביב

אדון השלום
לקט תפילות לשלום במסורות היהדות, הנצרות והאסלאם
הוצאת אידרא
נסדר ולוקט בידי ד"ר אבי אלקיים, השייח עסאן מנאסרה, הרב רוברטו ארביב

את הספר הזה החלטתי לסקור דווקא עכשיו בעקבות אירועי ההצתות בתקופה האחרונה.
כי אם אני מכניס את הדיעה האישית שלי לתוך הסקירה אני אדם שיש לו תקוה גדולה שיש כאן אפשרות לשינוי אם האנשים הנכונים והערכיים יקומו ויאמרו בקול רם שאפשר ורצוי לשאוף לימים טובים יותר.
הוצאת אידרא זו הוצאה חדשה שעוסקת בספרות מיסטית ורוחנית ואדון השלום זה הספר הראשון שיצא במסגרת הוצאה זו שהוקמה על ידי ד"ר אבי אלקיים שגם ערך את הספר הזה.
מה שמיוחד בו זה שספר זה מאגד תפילות לשלום משלוש הדתות המונותאיסטיות היהדות, האסלאם והנצרות.
כל התפילות כתובות בשלוש שפות, עברית, אנגלית וערבית.
גילוי נאות: אני אתאיסט. החיבור שלי לתפילה אינו בא ממקום רוחני אלא ממקום של כוונות טובות ורצון להתחבר למשהו נשגב מאיתנו והטקסט של התפילה הוא מיוחד מאוד.
כשאני קורא טקסטים של תפילות אני מתייחס אליהן לפעמים כאל שירה נשגבת.
ושירה כמו שירה, ברגע שהיא באה ממקום פנימי מאוד עמוק היא יכולה לגעת בלבבותיהן של אלפי בני אדם.
אם אני שוב חוזר לחיבור של המקום בו אני גר ולחשיבות של ספר זה לדעתי זה בעיקר מהעובדה שאנחנו נמצאים באיזור שחשוב לשלושת הדתות ובגלל שהוא חשוב לשלושת הדתות אנחנו נמצאים במקום של קונפליקט תמידי ואיבה קשה כמו גם חוסר הרצון להתפשר כאשר כל דת מנסה לבסס את אחיזתה כאן על ידי חיבור לכתובים.
אבל החיבור לכתובים יכול לבוא לא ממקום של מה שייך למי אלא ממקום של תקווה ואופטימיות, תפילה לשקט ולעולם טוב יותר.
זה מאוד תלוי לאיזה טקסט אנחנו מתחברים ואני מעדיף להתחבר למקום של שלום ואהבה.
ברגע שהשלום או התקווה לשלום יתפוס את המקום המרכזי בשיח בין הדתות אולי יש סיכוי שיפתח צוהר קטן לתקוה.
מכיוון שהספר הזה עוסק בטקסטים ובשירת תפילה מהמקורות אני אתן כאן דגימה קלה לתפילה מכל אחת מהדתות.
לפני כן מי שקורא את הספר כדאי לו מאוד לקרוא את ההקדמות המצוינות ומאירות העיניים של עורכי הספר ומלקטי התפילות שכאן.
ספר חשוב מאוד שכתוב בשלוש שפות ונגיש לכל מי שחי כאן, דתי או חילוני.
מיועד לאנשים שבעיקר רואים לנגד עיניהם את האפשרות לתקוה כאן במקום הזה.

"יברך אל עושה השלום
ויאר וישא וישם שלום
סגולה יישב בנוה שלום
פגושים נשוקים להם בשלום
חסד ואמת צדקה ושלום
ביאת מכונה שר שלום
נאור יזכר ויביא בשלום
מבשר טוב משמיע שלום
ורחוק וקרוב יברך בשלום
אל המברך את עמו בשלום
ויכתוב אתכם זרע השלום
בספר חיים ברכה ושלום."
רבי יוסף בן אל חיים ברדאני (925-999)

"שים שלום וחסד עלינו
לעל כל החיים על פני האדמה
שנתת לאבותינו
באשר הם מתפללים לפניך
ומאמינים בלב שלם
נכונים לציית לעז קדשך"
האפיפיור קלמנט הראשון

"אלהי!
שים בליבי אור
ובלשוני אור
שים באזני אור
שים בעיני אור
שים מאחורי אור
ומלפני אור
שים מעלי אור
אלהי!
תן לי אור"
אבו חאמד מוחמד אל עזאלי

 1111874

גברים לבנים מתים / אבנר שץ

​גברים לבנים מתים . אבנר שץ

הוצאת לוקוס

219 עמודים

לפני שאני מתחיל את הסקירה אני רוצה לומר שאני שמח שגם הוצאת לוקוס התחילה להוציא ספרות מקור. זה חשוב בעיני ואני חושב שהבחירות של ההוצאה לגבי הספרות המקומית תוכל להפתיע.

על אבנר שץ שמעתי בספר זה פעם ראשונה אבל לפי הרזומה שלו כפי שכתוב בספר יש לו רזומה מכובד בכתיבה ואכן אפשר להרגיש זאת.

שץ כותב עם תשוקה רבה ונהנה מכך מאוד.

כתיבתו מתובלת בהרבה הומור עם שפה גבוה ויכולת להביע את מה שהוא מרגיש או רוצה לומר בצורה ברורה מאוד.

הספר "גברים לבנים מתים" מורכב מכמה סיפורים שבכולם כפי שאומר שם הספר מסתתרים גברים לבנים מתים.

אותם אנשים שחלקם מפורסמים יותר וחלקם מפורסמים פחות מאוד עניינו מאוד את המחבר שיצא לחקור אודותם ולהביא את סיפורם לקוראים.

האנשים והסיפורים הם מגוונים מאוד וחלקם מפתיעים ממש בדרך שבה שץ בחר להעביר אותם.

למשל כמחווה לז'ורז' פרק שץ בוחר לספר את סיפורו ואת סיפר ספרו של פרק "ההיעלמות" מבלי להשתמש באות א' אפילו פעם אחת בכל הקטע.

בסיפורים שמתי לב שלשץ יש משיכה חזקה מאוד לאנשים יורדי ים, הרבה מהסיפורים עוסקים בכך וכל סיפור מאוד שונה ושץ בהחלט מפתיע בקטעים אלו.

אבל שץ גם מביא לנו את סיפוריהם של אנשים פחות מוכרים וכאלה שדווקא החשיפה אליהם דרך סיפוריו מפתיעה מאוד ומסקרנת.

החקר שהמחבר עשה על אותן דמויות ממש מרתק בעיני.

לא לכל הסיפורים התחברתי אבל אני חושב שאם אני מסתכל על הספר כיצירה שלמה יש כאן הרבה ייחודיות בכתיבה שכמעט לא ראיתי משהו דומה בספרות המקומית.

ישנה תחושה שלפעמים הוא מספר את הסיפור כמו בסגנון זרם תודעה משעשע ואכן זה מפתיע ומרתק לרוב.

בפרולוג כותב שץ שבעבר הוא אהד בלהט את הזרם הפמיניסטי ואכן יש בכתיבתו יש בכמה קטעים את התחושה שהוא דואג להראות לנו את זה כמו למשל בפרק שמדבר על הרמן מלוויל וספריו.

אבל אם אני צריך לסכם את הספר הזה אני חושב שהוא יכול להפתיע רבים וכדאי להיחשף אליו.

נהניתי מקריאתו.

מה ידעה מייזי/הנרי ג'יימס

​מה ידעה מייזי \ הנרי ג'יימס

הוצאת תמיר סנדיק

347 עמודים

מאנגלית: קטיה בנוביץ

כנראה שיש דברים שלא ישתנו לעולם.

מה שהיה רלוונטי לפני מאה שנה רלוונטי גם להיום.

נושא הגירושין הוא נושא כואב לא משנה באיזו תקופה מדובר, אבל מה שכואב יותר זו הסיטואציה בה הילדים נמצאים באמצע ונאלצים להתמודד עם צעקות מריבות והשמצות ולא תמיד יש ביכולתם להכיל סיטואציות מורכבות כל כך מה שגורם להרבה מועקות נפשיות בהמשך דרכם.

הנרי ג'יימס לא מרחם עלינו ומציג את הסיפור של גירושין כואבים וילדים שנמצאים באמצע בצורה הכי כואבת והכי עוצמתית.

בני הזוג פראנג' מתגרשים גירושים מלאי שנאה וכעס כאשר ילדתם הקטנה בת השש מייזי נמצאת באמצע.

הזוג לשעבר הופך את מייזי הקטנה ככלי משחק לריבים ולכעסים שלהם, חייה משתנים והיא נאלצת לגור תקופת זמן בבית אביה ותקופת זמן בבית אימה וכך חייה מתנהלים.

היא הופכת להיות כלי עבורם להעברת מסרי שטנה אחד כלפי השני.

הנרי ג'יימס מפליא לתאר את הסיפור דרך עיני המספר שחווה את מה שעובר על מייזי הקטנה.

סגנון הכתיבה הזה של ג'יימס מכניס את הקורא לסיפור ומחבר אותנו מאוד לרגשות.

קשה שלא לכעוס על הוריה של מייזי ועל הדרך המכוערת והאנוכית בה הם מתנהלים והריסת חייה של מייזי.

מייזי נאלצת לעבור תהליך התבגרות מזורז כדי להתמודד עם הסיטואציה המורכבת והקשה הזו.

אני רואה בספר זה גם תהליך התבגרות של ילדה שנובע מתוך סיטואציה שבה אין לה ברירה אלא להתבגר ולקבל החלטות לגבי עתידה וגורלה.

כתיבתו של ג'יימס לא קלה לקריאה.

אבל הסיפור כל כך מרתק וחשוב שכדאי מאוד להתמודד איתו ולקרוא אותו.

מייזי היא גיבורה אמיתית בעיני.

כילד שעבר בעצמו תקופה קשה ונאלץ לעבור תהליך התבגרות מזורז אמנם לא ממקום של גירושין אלא מסיטואציה מורכבת אחרת אני יכול להזדהות עם המצב הזה שבגיל כה צעיר אנחנו צריכים להתמודד עם מה שהחיים מציבים לנו במקום להנות מהילדות.

ספר נהדר וחשוב של סופר נהדר.

עוד בחירה מוצלחת ונהדרת של ההוצאה שאני כל כך אוהב "תמיר/סנדיק"

חשוב מאוד לקרוא ולמעשה הייתי נותן את הספר הזה כספר חובה לכל זוג שחושב על אפשרות של פירוק המשפחה ושיבין את ההשלכות של הפירוק על ילדים קטנים.

כדאי מאוד לקרוא.

נשף המסכות של איש האמון / הרמן מלוויל

​נשף המסכות של איש האמון / הרמן מלוויל

הוצאת אינדיבוק

365 עמודים

מאנגלית: יהונתן דיין

הרמן מלוויל מפורסם בעיקר בזכות ספרי המסעות שלו.

כגון ספר המופת "מובי דיק" או "טייפי" ועוד.

הספר הנוכחי  שונה מאוד מהמבנה של ספריו האחרים שנחשפתי אליהם.

אבל אם אני מתבונן קצת יותר לעומק על איש האמון אני בעצם מבין שגם ספר זה הוא סוג של מסע.

אבל זהו מסע שונה, מסע אל נפש האדם, אל הפנים הרבות שיש לנו כבני אנוש.

רובנו עוטים מסיכות מדי יום, מסיכות שונות של דמויות שונות, כאלו שהיינו וכאלו שהיינו רוצים להיות.

בחיפוש שלנו אחר הרצון שהחברה תכיר בנו כפי שהיינו רוצים.

כלומר: תתן בנו אמון לגבי מי שאנחנו רוצים להיות.

המסיכה היא חלק מחיינו אם נרצה או לא.

כך גם איש האמון שבספר זה שעולה על אונית הקיטור "פידל" (שכמו שיהונתן דיין המתרגם כתב באחרית הדבר שמה נגזר מהמילה הלטינית fids, שפירושה אמונה) ראשון באפריל, ביום שמכונה יום השוטים.

מבחינתי כבר בתחילת הספר אני מקבל רק מהרמזים האלו תחושה של מה שהולך להתרחש.

איש האמון עולה לאוניית הקיטור כאדם אילם ומוזר ומהר מאוד לאורך הספר הוא מחליף זהויות רבות.

קבצן שחום עור, אלמן, בונה חופשי, רופא עשבים ועוד ועוד דמויות שכל אחד מהם מאפיין לטעמי משהו מן המגוון האנושי.

ואותו אדם שמחליף זהויות לאורך הספר מעמת את נוסעי הספינה עם אתגרים וחיפושים של מרמה ואמון ומעלה שאלות גם אצל הקורא וגם אצל נוסעי הספינה.

הרי שום דבר באמת לא מפתיע כי מלוויל נותן לנו כבר בפתיחה את הרמזים למה שהולך לקרות.

כולנו יודעים מה מסמל הראשון באפריל כמו גם יום ההפלגה שהוא יום השוטים.

אבל מי הוא בעצם איש האמון? מי מהדמויות זה באמת הוא?

כמו שאנחנו יכולים לשאול את עצמנו יום יום מי באמת אנחנו?

הרי גם אנחנו מחליפים זהויות כל הזמן אבל בעצם משהו אחד נשאר בנו קבוע.

היותנו בני אנוש.

איש האמון מאתגר אותנו לא רק בשאלת הזהויות אלא גם בשאלה מהו אמון? מהי מרמה?

איש האמון הוא איש העולם הגדול, מייצג את המודרניזם, אתהרצון שלנו להשתנות כל הזמן או חוסר הרצון שלנו להשתנות אבל בכל זאת אנחנו משתנים בהתאם לצרכי החברה והכל על מנת לקבל גושפנקא של שייכות.

הספר מורכב מפרקים קצרים ברובו וזה הופך אותו למעניין מאוד ואתה כבר מצפה כקורא לראות מה יקרה הלאה.

תרגומו של יהונתן דיין הוא תרגום טוב ובסוף הספר יש גם אחרית דבר מאוד מעניינת שחלק מהנקודות שהעלה המתרגם באחרית הדבר הבאתי לסקירה זו.

קשה למלוויל לאכזב, האיש כותב בחסד ויודע ליצור עניין בסיפוריו.

ספר נפלא של סופר גדול.

אמרתי בהתחלה שמלוויל הוא איש של מסעות אבל הוא גם סופר שיודע שמסע לא מוגבל אך ורק למרחקים גדולים אלא גם למרחקים קטנים.

המסע בספר זה הוא מסע פנימי, מסע של חיפוש וחיבור בין העולם הישן למודרניזציה.


ספר נהדר.

הרולטיסט / מירצ'ה קרטרסקו

​הרולטיסט / מירצ'ה קרטרסקו

הוצאת תשע נשמות

72 עמודים

ישנן נובלות עוצמתיות במיוחד שמשאירות אותך חסר נשימה ועם המון סימני שאלה.

כזה הוא הרולטיסט, נובלה קצרה של סופר רומני שעד היום לא הכרתי והנה הוא מגיע ומטלטל אותי.

זהו ספר שנע בין שתי דמויות, סופר מזדקן שכבר קרוב לסופו מאשר להתחלתו ומצד שני הרולטיסט אך אפשר לומר שישנו עוד צד שלישי בסיפור והוא לא פחות חשוב אך אנסה לגעת בו בהמשך.

למעשה אם הסופר היה בתהילתו איפה שהו בהתחלה ומשם דעך עם הגיל אז הרולטיסט התחיל מלמטה וזכה בתהילה דווקא משם.

אבל מיהו הרולטיסט ועל מה מדובר?

הרולטיסט הוא אדם שמעביר את זמנו וחייו בהימורים על חייו ודרך כך מתעשר.

רולטה רוסית שבה אקדח וכדור משחקים את המשחק אבל מסביב יש כל כך הרבה.

הרולטיסט התרומם מהשפל של העבריינות לתהילת המנצח במרתפים שבהם משוחקת הרולטה הזו והסופר מתבונן ורואה את מה שהוא רואה.

ככל שגדל מספר הקליעים באקדח כך קטנים סיכוייו של הרולטיסט לחיות.

ומכאן התשוקה והמתח שקיימים בסיפור זה ותחושת הסכנה שהמחבר מיטיב לתאר לנו בשפה כה רגישה, כה עצמתית וכמה עומק ישנו בין המילים.

מי בעצם הדמות הטרגית כאן?

הסופר האומלל או הצעיר נטול הפחד שעומד בגבורה מול המוות פעם אחר פעם.

אך מה עם הקהל?

מה החשיבות שלו בניגוד הזה שבין העולמות?

העולם שמעל שמתנהל בשגרה או העולם שבמרתפים.

המתח עולה ככל שמספר הכדורים עולה והצופים שנמצאים במרתפים מקבלים את התשוקה ורגש שלהם כל פעם כשמוח מתנפץ על הקירות ורולטיסט שנכשל או הריגוש מרולטיסט שמצליח לחמוק פעם אחר פעם ולנצח.

קשה מאוד לתאר בעיני את עומקה של היצירה הזו שיש בה כל כך הרבה שכבות של רגש וכאב.

יצירה בעיני מצמררת ומרגשת מאוד.

מסוג היצירות שמשאירות בך חותם וגורמות לך לחזור שוב ושוב אל הטקסט על מנת להבינו לעומק וככל הנראה כך אעשה.

לנובלה זו מצורף עוד סיפור קצר ששמו רולטה רוסית וראיון עם דמיאן טברטסקי שדן בנושא התרבות והם עוזרים לנו להשלים קצת את החוסר וודאות מהטקסט המצמרר של קרטרסקו.

יצירת מופת חזקה מאוד.