טלגרף אווניו / מייקל שייבון

​טלגרף אווניו / מייקל שייבון

הוצאת עם עובד

551 עמודים

מאנגלית: משה רון

אני כבר זמן רב מתכנן לקרוא ספר של מייקל שייבון.

כבר כמעט שנתיים מחכה לי בסבלנות "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" זוכה פרס פוליצר אך לא יוצא לי להגיע אליו.

עבור טלגרף אווניו פיניתי זמן ונהניתי מאוד.

טלגרף אווניו נוגע בנושאים רבים ואפשר לכתוב עליו לא מעט כי שייבון בחר ברומן מאוד אמריקאי ועם זאת רומן שמדבר על חברות, יחסים בין גזעיים וקפיטליזם.

שייבון שבדרך כלל בוחר לעסוק בספריו בנושאים שמתחברים ליהדות שלו בוחר גם הפעם לתת לזה משקל אם כי הפעם קצת צנוע יותר ואני אגע בזה בהמשך.

טלגרף אווניו זה ציר שמחבר את אוקלנד השחורה והעניה יחסית עם אוניברסיטת ברקלי היוקרתית. שני עולמות שונים שמפרידים ביניהם שבעה קילומטר.

על הציר הזה נמצאת חנות תקליטי הוויניל של ארצ'י סטולינגס השחור ושל נט ג'פי היהודי הלבן.

גם נשותיהם של ארצ'י ונט מנהלות עסק משותף.

גוון ואביבה הן מיילדות ותיקות שמנהלות עסק בתחום.

מה שמערער את העסק של ארצ'י ונט זו כניסתו של כוכב פוטבול לשעבר והיום האיש השחור החמישי בעושרו בכל ארצות הברית "גיבסון גוד".

גוד מחליט להקים על ציר טלגרף אווניו קניון מפלצתי, סניף של רשת הענק שלו וזה מכניס את העסק הקטן של הצמד לסחרור ודילמות קשות כיצד לנהוג ומה לעשות?

גם העסק של גוון ואביבה לא נע על מי מנוחות.

מקרה מסויים מכניס את העסק שלהן לצרות ובוחן מחדש את השותפות והחברות שלהן.

מעבר לכך נכנסים לחייו של ארצ'י אביו שניתק איתו קשר ובנו האובד שמוצא את עצמו נדלק על בנם של אביבה ונט.

זה ממש בקצרה הגרעין המרכזי של העלילה אולם שייבון מאתגר אותנו כי בתוך המיקרוקוסמוס האמריקאי הזה אנחנו מתוודעים לקשיים של השחורים שעדיין קיימים ולגזענות ולסטריאוטיפים הרבים שקיימים בחברה האמריקאית.

אנחנו לומדים להבין את המושג שכנות וחברות וכמו כן יחסים בין משפחתיים של אב ובנו.

בספר ישנו קטע שבו מופיע לקטע קצר ברק אובמה בתפקידו כסנטור לפני שהתמנה לנשיא ומאוד אהבתי את הקטע הזה.

כמו כן הספר מלא באיזכורים של ספרים וקטעי מוזיקה מעבר לכל השאר.

הספר מתחיל במשפט שמוקדש לו עמוד שלם.

"קרא לי ישמעאל.

ישמעאל ריד קרוב לוודאי"

לאיזה משפט פתיחה של ספר אמריקאי מפורסם אחר זה זורק אתכם? למובי דיק כמובן.

בהמשך הספר ישנם עוד איזכורים ורמזים למובי דיק והחיבור בין הספר הזה למובי דיק מעניין כי יש תחושה ששייבון רצה אולי ליצור רומן גדול חדש ונראה שמאז מובי דיק לא היה בספרות האמריקאית ספר עם כל כך הרבה השפעה ועוצמה.

אז טלגרף אווניו הוא לא מובי דיק אבל הוא כן ספר מהנה מאוד, ספר כיפי שיש בו המון תוכן, דיאלוגים טובים, אמירה חברתית חזקה ובעיקר עניין רב.

אז שייבון בהחלט עשה לי תיאבון לקרוא רומנים אחרים שלו וככל הנראה שאעשה זאת.

ספר טוב מאוד ומומלץ בחום.

אפקט הצ'קליסט / אטול גוואנדה

אפקט הצ'קליסט / אטול גוואנדה
הוצאת חרגול הוצאת מודן
199 עמודים
מאנגלית: גבי סילון
אטול גוואנדה הוא מנתח שמומחה להסרת גידולים אנדוקרינולוגיים בבית חולים בבוסטון.
האמת היא שהספר הזה מדבר על בעיה ופתרונה.
הבעיה היא בעיה שקיימת גם אצלי ואצל הרבה אנשים אחרים שעוסקים בעבודות שדורשות ידע רב אבל הידע לבדו לא מספיק כדי ליצור את הארגון הנכון כדי לא לעשות טעויות שעלולות להיות הרות גורל ומסכנות חיים.
אם אדח לדוגמא את עצמי, אני אדם שהפתרון שגוואנדה מציע זה משהו שיכול מאוד לעזור לו.
מסתבר שהפתרון טוב לאנשים שמטיסים בואינג 7477 בדיוק כמו שהוא טוב למנתחי מוח בדיוק כמו שהוא טוב למהנדסי בניין בדיוק כמו שהוא טוב לגנן השכונתי.
גוואנדה בעצם מדבר על פתרון הצ'קליסט.
אותה רשימת ממוקדת וממוספרת שעוזרת לנו למרות המידע הרב שיש לנו והיכולות הטכניות הרבות שיש לכל בעל מקצוע מיומן להתמודד גם עם כשלים שלפעמים אנחנו נוטים להתעלם מהם או לעגל את הפינות בגלל נוחות מסוימת.
הצ'קליסט אמור למנוע זאת או לצמצם את הסיכונים למינימום.

"למען האמת, לנוכח המורכבות של העולם היום, אנחנו חייבים. אין ברירה אחרת. אם נבחן את המצב מקרוב, נזהה שוב ושוב אותם כשלים, המבוצעים גם בידי האנשים המוכשרים והנחושים ביותר. אנחנו מכירים את תבניות הפעולה. אנחנו רואים מה המחיר. הגיע הזמן לנסות משהו אחר."
עמ' 174-175
כדי לנסות להבהיר לנו את אפקט הצ'קליסט לוקח אותנו גוואנדה למסע בחדרי ניתוח ברחבי העולם ולתא הטייס של בואינג ולגורדי שחקים, הופעות רוק ועוד ודרך אותם ארגונים ועבודות שמלאים בפרטים קטנים שחשובים על מנת להבטיח את הצלחת המשימה הוא מדגים את חשיבות הצ'קליסט ונותן גם דוגמאות לאיך רשימה כזו עוזרת לארגון ומונעת טעויות שעלולות לעלות בחיי אנשים רבים.
אפשר לסכם את הספר הזה כספר עזרה עיוני שנותן לנו כלי נוסף להתמודד עם אתגרים בחיים.
אני חושב שכל אחד מאיתנו השתמש בעבר בצ'קליסט כזה או אחר כמו רשימת קניות לסופר או רשימה של דברים שאנחנו צריכים לקחת איתנו לחופשה הקרובה אבל גוואנדה מדבר בעיקר על רשימות של דברים מורכבים שדורשים ידע רב ולפעמים אותו הידע שכבר קיים אצל בעלי המקצוע גורם להם לחשוב שאין להם צורך במיקוד כמו רשימה כזו.
ספר מעניין בסך הכל.
חוץ מהכריכה שקצת אנמית ומשעממת הספר עצמו מעניין.
בסוף הספר גוואנדה נותן לנו דוגמאות למגוון צ'קליסטים.
ספר נחמד מאוד למי שמתחבר לספרי עיון מהסוג הזה.

check

עיר / קליפורד סימאק

עיר / קליפורד סימאק
הוצאת עם עובד
234 עמודים
מאנגלית: יוסף עוזיאל

בחרתי לקרוא את הספר הזה בתרגום הישן ולא דווקא החדש שיצא בהוצאת ינשוף.
אני חושב שהתרגום הישן מצוין .
הרבה זמן חיכיתי לרגע הנכון לקרוא את הספר הזה שישב אצלי בספריה כבר כמה שנים וזה היה שווה כל רגע.
ללא ספק אחד מספרי המדע בדיוני הטובים ביותר שקראתי עד היום.
הספר מתאר את התפוררות המין האנושי , התפוררות החברה האנושית.
אלה הסיפורים שהכלבים מספרים כשהאש מיתמרת אל על והרוח נושבת מן הצפון. אז מתקבצת כל משפחה מול האח ונשאלות השאלות.
"מהו אדם?" ישאלו.
ואולי: "מהי עיר?"
או "מהי מלחמה?"
הכלבים מספרים את הסיפור כסוג של מורשת בעל פה. על הגזע האנושי שהיה ואיננו עוד ( או אולי אלו רק מעשיות).
הספר מחולק לשמונה חלקים שמתארים בצורה די עוצמתית את התפוררות האנושות והנטישה של הערים.
המעשיות והסיפור מתארים את סיפורה של האנושות דרך קורותיה של משפחת ובסטר והרובוט האנושי שלה ג'נקינס.
לאחר מכן השם ובסטר יהפוך להיות סוג של כינוי לאנושות וג'נקינס יסמל את השריד היחידי מאותה אנושות.
במשך השנים ציוויליזציית הכלבים תהפוך לפציפיסטית וצמחונית והנמלים ישתכללו ויבנו חברה תעשייתית וחזקה שפעילה כל השנה.
בתחילת כל פרק ישנה הקדמה שמתארת ומספרת לנו על מה הולך להיות הפרק.
כל כך הרבה כבר נכתב על הספר הזה שבאמת אין לי הרבה מה לחדש אבל אני יכול לומר שהטקסטים המבריקים, המסר החזק והכתיבה הנהדרת של סימאק בהחלט הותירו בי חותם.
ספר חובה לטעמי לאו דווקא לחובבי מד"ב אלא לכל מי שאוהב ספרות איכותית.

city

המגפה הסמוקה / ג'ק לונדון

​המגפה הסמוקה / ג'ק לונדון

הוצאת נהר ספרים

108 עמודים

מאנגלית: ניצה פלד

לגלות תרגום ראשון ליצירה זו של ג'ק לונדון זו חגיגה עבורי, אני חושב שלונדון מעבר ליכולת הכתיבה המופתית שלו היה קודם כל אדם שראה לנגד עיניו את הסביבה והטבע כערך חשוב ומשמעותי והרבה מאוד מספריו וכתביו עסקו בדיאלוג הזה שבין האדם לטבע.

המגפה הסמוקה זו נבלה עתידנית של לונדון שהיא למעשה סוג של משל על האנושות ועל הטבע האנושי.

זו נובלה חזקה מאוד שקשה להישאר אדיש ךתוכן שלה ולמסקנות אליו מוליך אותנו לונדון.

השנה היא 2073, שישים שנה אחרי אסון עולמי ומגפה אכזרית במיוחד שפקדה את המין האנושי נשאר רק אדם אחד ששרד את אותה מגפה.

אותו אדם שהיה בזמנו פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטה היום מוביל את נכדיו הפראיים שלא ידעו את התרבות האנושית שנמחקה תוך פחות משנים בודדות.

אותו פרופסור, השריד האחרון כך הוא מרגיש שנותר ממה שהיתה האנושות בעבר מספר לנכדיו על אותה מגפה איומה, המגפה הסמיקה שהורגת אנשים תוך פחות משעה אחת.

המגפה נקראת כך בגלל הפיכת הפנים לאדומות, כמו סומק נוראי. העולם לא הצליח להתמודד עם המגפה הנוראית הזו שחיסלה כמעט את כולם ללא ייחוס, מעמד וללא יכולת לברוח ממנה.

למעשה נותרו אנשים בודדים ששרדו אותה, אין לאף אחד מושג למה שרד מי ששרד אבל חלק הצליחו.

לונדון מתאר בעצם אבולוציה הפוכה. כל מה שהאדם יצר ושינה בטבע נמחק.

חיות הבית חזרו למצבם הפראי, הגזעים בכלבים שהאדם יצר נמחקו כי כלבי הזאב טרפו את הזנים הקטנים, את חיות הבית והמשק ולאט לאט הטבע חזר למצבו הראשוני טרם המהפכה החקלאית.

השפה הלכה לאיבוד, הטכנולוגיה נמחקה והאדם חזר למצבו הפראי.

יש משהו אירוני בעובדה שאותו ניצול מבכה על כך שאף פיזיקאי, כימאי, או רופא נותרו בחיים אלא דווקא הוא, הפרופסור לספרות, בעולם שבו כבר אין שפה מסודרת ולספרים אין ערך.

כך ששיקום האנושות יהפוך לקשה יותר ואיטי יותר.

אחד הניצולים שהוא פגש בדרך, איש גס ואלים שהיה נהג של אחד מעשירי אמריקה הוא מעלה שאלה איך דווקא הוא שרד?

למה הוא ולא אנשים שבאמת האנושות היתה זקוקה להם.

אבל המסר הכי חשוב בנובלה החזקה הזו של לונדון היתה שבסופו של דבר כשהאנושות תשתקם ויגלו מחדש את אבק השריפה ויבנו תרבויות מחדש אז האדם יחזור להיות כפי שהיה.

תאב בצע, רודף מלחמה ואכזר.

האנושות לא תלמד כי אין לה ממי ללמוד, זו טבעה, זה המצב הבסיסי שלה וכך יהיה תמיד.

וזה מסר חזק וחשוב.

תובנה אישית שעלתה לי מקריאת הספר היא לגבי ההסמקה של הפנים כסמל של אותה מחלה.

אדם מסמיק כאשר הוא נבוך, מבוייש או מוחמא בדרך כלל.

אני לוקח את זה למקום המבויש.

פרננדו פסואה כתב פעם שלפני המצאת המראה אדם שהיה רוצה להתבונן בבבואתו במים היה צריך להתכופף וההתכופפות היא סוג של אלמנט משפיל.

ההסמקה היא הבושה של האנושות שלא מסוגלת ללמוד וחוזרת שוב ושוב על אותם משגים.

ספר נפלא של הוצאה שאני מאוד אוהב 

אני חושב שכל אדם שרוצה וסקרן להבין את הטבע האנושי ואולי לחשוב קצת מעבר למה שמוכר או מובן לנו צריך לקרוא ספרים כאלו.

כנפיים / מיכאיל קוזמין

​כנפיים / מיכאיל קוזמין

הוצאת קדימה

140 עמודים

תרגם מרוסית: פטר קריקסונוב

בזמן האחרון אני רואה הוצאות חדשות שקמות, הוצאות עם חזון ועם רצון להביא לישראל ספרות קצת שונה ואחרת ממה שמכירים כאן.

הוצאת קדימה היא דוגמה טובה להוצאה כזו

הוקמה על ידי אינסה גולדין שרוצה להביא לכאן ספרות רוסית מתורגמת איכותית.

אני חושב שכנפיים מאוד קולע להגדרה "ייחודי"

כנפיים של מיכאיל קוזמין יצא לאור בשנת 1905 ועוסק באהבה חד מינית או לפחות בכמיהה אליה.

אם ניקח את התקופה בה פורסם הספר ואת הנושא המרכזי שלו אנחנו יכולים להבין את המורכבות של הסיטואציה.

חמותי ממוצא רוסי, אין קלאסיקה רוסית שהיא לא מכירה וכששאלתי אותה על קוזמין היא אמרה שהיא לא מכירה ואני חושב שעל אחת כמה וכמה חשוב להכיר אותו.

לפני שבכלל ניגש לתוכן של הספר אני רוצה להתייחס לעיצוב הכריכה שהיא ככל הנראה חלק מסדרה וקו עיצובי מסוים.

הסגנון הנקי והמינימליסטי ששם את הסופר במרכז עם טקסט קטן מעביר לי מסר שהמו"ל מראש לא התכוונה להפוך את הספר הזה לסוג של רב מכר שיחטף בחנויות.

עיצוב מאוד רציני מוקפד ומינימליסטי שמשדר שספר זה הוא למיטיבי לכת ומקומו במדף ספרי האיכות שעוסקים במסות פילוסופיות או ספרות עיונית.

זו התחושה שלי כמעצב לפני שאני בא לנסות להעביר את הסיפור.

כותבת מסת המבוא של הספר "פרופ' מרגלית פינקלברג" כינתה את הספר הזה "שיר הלל לאהבה הומוסקסואלית.

ואכן זה כך.

הרומן הקצר הזה של קוזמין מתאר את הכמיהה לאהבה כזו וההתאהבות של שני גברים שונים לחלוטין זה מזה.

כנפיים הוא רומן חניכה או אפילו אפשר לומר התבגרות של הדמות הראשית בספר, ואניה סמורוב וההתאהבות שלו בדימיטרייביץ שטרופ השרמנטי השרמנטי, אסתטיקן ואספן עתיקות שמבלה בבתי מרחץ שמספק שירותי מין בתשלום.

ואניה לעומת זאת עוסק בחיפוש עצמי.

לאורך כל הספר אנחנו מוצאים אותו במקומות שונים באירופה מנסה למצוא את הנתיב שלו כמו גם את זהותו המינית שמתגבשת עם התקדמות הספר.

הספר הוא ספר פיוטי מאוד ולא קל לקריאה.

כשסיימתי אותו היתה לי תחושה שלא מספיק הבנתי אותו וחזרתי על חלקים מסויימים בשביל להתחבר אליו.

כתיבתו העמוקה של קוזמין ההתעסקות באהבה שאינה רק בשרית אלא רוחנית יותר כפי שואניה רואה אותה לעומת שטרופ שרואה את הרוחני והפיזי בד בבד.

החיבור להומוסקסואליות נבנה בהדרגה אבל גם לא מגיע לפיק מסוים שאולי הקורא כמו מצפה שיקרה (לפחות אני כקורא).

המתרגם קריקסונוב באחרית הדבר מציין פרט מעניין שבאותה התקופה לא היה נהוג לומר הומוסקסואליות ובמקומה נהגו לומר "החטא של אוסקר וויילד"

אני חושב שהרתיעה בתרבות הרוסית גם בתקופת הצאר ובטח אחרי המהפיכה הבולשביקית מכל מה שקשור להומוסקסואליות העלימה את הספר מהתודעה ולכן הבנתי גם למה חמותי לא שמעה עליו מעולם.

אני חושב שכנפיים זו יצירה מרתקת וכתובה היטב ברוח הספרות הרוסית של אותה התקופה.

ספר ששווה להיחשף אליו.

אני רוצה לומר שזו ספרות למיטיבי לכת אבל יש בזה נימה קצת מתנשאת ולכן אומר שזה ספר טוב מאוד שדורש העמקה בטקסט החצי פילוסופי חצי פרוזאי הלא פשוט ועם זאת מרתק ומעניין.

כדאי מאוד.

פסקול של מהפכות / נעמה אביעד, נועם זיצמן

​פסקול של מהפכות / נעמה אביעד ,נועם זיצמן

הוצאת מינרוה

192 עמודים
"אני בני חורין שאינם פוחדים

אני סודות שאינם מתים

אני קולם של מי שאינם נכנעים

אני המשמעות שבלב הכאוס

אני זכותם של העשוקים

שמוכרים אותה אנשים כלבים

הבוזזים את מזון המשפחה

וטורקים את הדלת

בפני להט רעיונות"

עמ' 18
כשקיבלתי את הספר הזה דבר ראשון לקחתי את הדיסק הנלווה אליו והכנסתי אותו לנגן באוטו ותוך כדי נסיעה הקשבתי לשירים.

אוסף אקלקטי של שירים שרובם מלאי זעקה של רצון לחירות ושינוי.

שירי מחאה אמיתיים באים מתוך העם, הם עממיים, ספונטניים ויש בהם כח ולא תמיד יש צורך להבין את השפה כדי להתחבר ולהרגיש את הכאב והרצון לחופש.

הרבה מהשירים נכתבו על ידי צעירים שבעצם הובילו את המחאה.

הסגנונות בדיסק מגוונות מאוד. הרבה היפ הופ, רוק, ראפ ומוזיקה עכשוית שמתחברת לדור החדש שמוביל היום את העולם הערבי ונלחם עבור מה שחשוב לו.

זעם עצור של שנים התעורר עם מהפכת הרשת החברתית ועם הכאב הגדול על הגבלת חרויות, הוא הוציא את הצעירים לרחובות וזה התפשט כמו אש בשדה קוצים.

לצערנו אנחנו לא באמת רואים את השינוי שקיווינו שנראה כתוצאה מהמהפכות האלו.

אין באמת חרויות וזכויות אדם טובות יותר, במקום הדיקטטור שנפל עלה דיקטטור אחר.

בחלק מהמקומות דעאש נכנס והשתלט והמצב רק הורע.

המהפכות או הנסיונות למהפכות שקרו בסוריה, מצרים, תוניסיה, לוב תימן ועוד לא השיכו באמת את מה שהעם רצה שיקרה.

עם זאת יש מקום גדול להערכה על המאבקים ועל העובדה שאנשים קמו ויצאו לרחובות.

ואי אפשר בעצם לקיים מהפכה ללא שירה, ללא כאב שמתבטא במילים ולחן.
"שנים רבות אנו חיים בשתיקה

עד מתי רצוננו להישאר כך כמתים?

הבטחות לרפורמה וחופש

בלי כוונה אמיתית לממשן, תמיד מונעים אותם מאיתנו

בתמונות לא די לכם, אז הצפתם את סוריה בפסלים

מאסנו מן ההצגה הזו

מעולם לא היינו נגד שום עדה שהיא

כולנו יד אחת נגד השלטון המזויף

והצדק והביטחון לעולם לא בהישג ידנו

מדוע נאסר ילד בן עשר

חייתי כל חיי בעודי טווה את חלומי

שאעמוד ואסתכל בפניו של העושק

מי שקיבל לידיו את השררה על יסוד פטריוטיות מכובדת

התברר כגנב משוחד ומושחת

הם אינם ישנים אלא על נוצות

בעוד לאיש מאיתנו אין במה לחיות"

עמ' 140
הספר מחולק לארבעה שערים

השער הראשון מתאר את סיר הלחץ המבעבע ומספר על התחושות של המצוקות והייאוש שעברו על העולם הערבי מהשלטונות המושחתים.

השער השני הוא שער האופוריה

שירים שנכתבו אחרי הדחת מובראק ובן עלי.

השער השלישי שנקרא מי הזיז את המהפכה שלי ומתאר את התפוגגות תחושת האופוריה וההבנה שאולי החלום הורוד שחל אחרי הדחת המנהיגים הוא לא כל כך ורוד כפי שקיוו.

השער הרביעי מתאר את ההתפכחות הסופית מהאופוריה, המהפכות שנכשלו, התפרקות סוריה והכאב על המצב החדש שבו הסדר הישן שאותו הם כל כך קיוו לסלק בסופו של דבר שב על כנו.

ספר מעניין ששווה מדי פעם לחזור ולקרוא בו ואת השירים שבו.

כדאי.

רק ילדים / פטי סמית

​רק ילדים / פטי סמית

הוצאת כנרת זמורה ביתן

290 עמודים

מאנגלית: אורטל אריכה
את הספר קראתי לפני כמה שנים והסקירה הזאת נכתבת לכבוד יום הולדתה ה70 של פטי סמית.

פטי סמית היא לא מוזיקאית רגילה, משוררת וכותבת מחוננת שהוכיחה זאת גם בספר זה.

אבל כמו המוזיקה שלה שפרצה דרך והיתה אחת מאבות הפאנק רוק, אוונגרדית, מחוספסת, ייחודית, כך גם חייה של סמית.

ספר זה אינו אוטוביוגרפיה קלאסית הוא מתאר תקופה מסוימת ומיוחדת עבור סמית בחייה.

למעשה  זו התקופה שלפני פרסומה כזמרת.

סמית מתמקדת בספר זה בתקופה בה היא היתה במערכת יחסים עם הצלם רוברט מייפלת'ורפ.

סוף שנות השישים, תחילת שנות השבעים בניו יורק סמית מגיעה לשם בתחילת שנות העשרים לחייה.

סמית מגיעה חסרת כל. כמה שנים לפני היא הרתה ומסרה את התינוק לאימוץ.

ההכרות עם מייפלת'ורפ הוציאה אותה מהבדידות ונוצר קשר מיוחד בין שני צעירים שמחפשים את עצמם בעיר מנוכרת וקרה.

הסיפור של סמית ומייפלתורפ שכל אחד מהם הפך לאייקון בפני עצמו הוא גם סיפור של התפתחות תרבותית. בדיוק שם, בניו יורק של אותה התקופה התגבשו האמנים שישנו לנצח את מוזיקת הרוק.

ההתכנסות שלהם במלון צ'לסי המפורסם.

שם סמית הכירה את ג'ופלין, והתוודעה למוריסון  והנדריקס ולאמנים אחרים שהתוו את דרכה וחיפשו את דרכם בעצמם.

החיפוש של שניהם אחר אלילו של מייפלת'ורפ אנדי וורהול.

סמית מתגלה ככותבת רגישה וכנה.

כאחד שהתחבר למוזיקה שלה, לשירה המיוחדת שלה מהרגע הראשון חיכיתי בזמנו שהספר יצא.

הצילום המפורסם של מייפלת'ורפ את פטי סמית שמעטר את אלבום הבכורה שלה "סוסים" ומסמל את שיא החיבור של שניהם כאמנים, כחברים הפך לאייקון ובצדק.

אוטוביוגרפיה נהדרת של אמנית ייחודית שמוקדשת לאמן ייחודי שהאיידס קטל אותו מוקדם מדי.

כדאי לקרוא.