תעצמי עיניים / איתן חנן

תעצמי עיניים / איתן חנן
הוצאת כתר והוצאת כנפיים
350 עמודים

סודות יש כמעט בכל משפחה, והספר הזה דן בסוד מסוים במשפחה מסוימת ואיפשהו אותו סוד שאדם מסוים לוקח איתו אל הקבר כשהוא מתגלה עשוי לשנות את כל היוצרות במשפחה מסוימת.
על סודות במשפחות נכתבו הרבה מאוד ספרים מקומיים וממקומות אחרים.
איתן חנן מביא לנו את סיפורה של משפחה אחת מסויימת וסיפור שנע בין אלכסנדריה לבת ים.
אבל זה לא באמת סיפורה של משפחה אלא סיפורה של דמות אחת באותה משפחה שסביבה הסיפור מתנהל.
שמה של הדמות הוא רגינה גרמיזה.
אני חייב דווקא להתחיל מהסוף ולומר שתעצמי עיניים הוא לא רק רומן ביכורים נהדר אלא רומן נהדר ואני נהניתי מאוד לקרוא אותו.
רואים קוראים ומרגישים שהסיפור הזה נכתב ממקום אישי, מחיבור מקומי והרגשתי שנורא קל היה לי להיסחף לתוך הספר הזה.
העריכה כאן מצוינת וזה מורגש היטב.
אני עצמי נולדתי לא רחוק מאותה תקופה, אמצע שנות השבעים בבת ים עצמה שם גדלתי עד תחילת שנות השמונים.
עיר שיש בה באותה תקופה הכל מהכל.
ובתוך הקלחת הזו רגינה גרמיזה שאיבדה את בעלה איזידור מנסה לבנות את חייה מחדש וליצור מחדש קשר עם משפחתה שכל אחד מהם חי בסרט משלו.
רגינה עוד בילדות היתה פחות מוערכת מאשר אחותה רשל שהיתה מועדפת, יפה וחכמה מרגינה אבל דווקא רגינה היא זו שהתחתנה עם איזידור והבחירה של איזידור ברגינה גרם לה סוף סוף להרגיש שווה ואף יותר מכך.
רגינה אישה לא מתוחכמת מדי, פשוטה שיש לה שתי בנות שזרות לה והיא לא מתחברת לעולמן והן לא לעולמה.
איזידור שנים בגד בה ואמה של רגינה לא ממש התייחסה אליה.
לאחר מותו של איזידור מוצאת רגינה פתק שבו כתובים מספרים שלא ברורים לה.
רגינה מתחילה לנסות ולחקור מה הפתק הזה? האם זה טלפון? ואם כן של מי?
האם זה משהו אחר?
הפתק הזה מכניס עניין לחייה של רגינה שלא נחה לרגע עד שתבין מה המשמעות.
הפתק הזה מוביל אותה לגילויים שישנו אותה ואת משפחתה והסרט הערבי האהוב עליה בימי שישי נראה פתאום כמו חלק מחייה.
יש בספר הזה ניסיון די מוצלח לטעמי ליצור אותנטיות מאוד מיוחדת בשימוש בשפה העברית.
המחבר משתמש בשיבושי השפה של רגינה ומשלב אותם בטקסט בצורה שמאוד אהבתי והתחברתי אליה.
זה קיבל תחושה של ספר שמאוד נעים לקרוא אותו, סיפור מרגש ומעניין ושפה שמחברת אותך להוויה המשפחתית ולתקופה שהספר מתאר.
ספר ביכורים נהדר, בהחלט כדאי לקרוא אותו.

הטבח / הארי קרסינג

הטבח / הארי קרסינג
הוצאת הכורסא והוצאת תשע נשמות
264 עמודים
מאנגלית: תומר בן אהרון

הארי קרסינג הוא שם העט של הארי אדם רובר
האיש לא כתב הרבה והספר הזה היה ספר הביכורים שלו
אם לשפוט על פיו האיש ניחן בכישרון יוצא דופן שכן הטבח הוא ספר מאוד מתעתע.
קשה מאוד לקטלג אותו בז'אנר מסוים שכן הוא סוג של רומן שמשלב ז'אנרים רבים בתוכו.
מה שכן למה בעצם לנסות לקטלג ספר או לתחום אותו לז'אנר מסוים?
אם ספר הוא טוב אז הוא טוב והטבח הוא ספר מעולה.
הוא מעולה מכמה סיבות, קודם כל הוא ספר פשוט מדליק, מלא הפתעות הדמויות מעוצבות היטב חלקם בגרוטסקיות יוצאת דופן ובעליבות מפתיעה וחלקן ברשעות ודמוניות שמעלה חיוך מצד הקורא.
הספר קריא מאוד וקשה לקורא להניחו מהיד עד סיומו.
מיהו בעצם הטבח?
לעיירה בשם קוב מגיע יום אחד איש גבוה ומסתורי בשם קונרד.
קונרד מצויד בסכין מטבח ומציע את שירותיו למשפחת היל.
משפחת היל היא משפחה אמידה אחת משתי משפחות עמידות באיזור כשהשניה היא משפחת ווייל .
ברקע נמצאת טירה יפייפיה שנקראת פרומיננס שהיתה שייכת לשושלת קוב ושתי המשפחות האמידות ניהלו אותה כאשר יש ביניהן שנאה גדולה והטירה תאוכלס מחדש רק כאשר יהיו נישואין בתוך שתי המשפחות היל ווייל.
בעצם סוג של קפולט ומונטגיו (רומיאו ויוליה).
קונרד אשר מלא בביטחון עצמי מתחיל להשתלט בהדרגתיות על מטבח משפחת היל ומעצבן כמעט כל עובד על הדרך כאשר אף אחד לא מסוגל לעמוד מולו.
בישוליו יוצאי הדופן וערמומיותו כובשים את בני המשפחה ולאט לאט שליטתו של קונארד מתרחבת אל מחוץ לגבולות המשפחה ומגיעה לשאר תושבי העיירה.
תוכניתו הזדונית של קונאד נבנית לאט לאט והספר מרתק בצורה בלתי רגילה.
קונרד לאט לאט נכנס בצורה עקיפה לבית משפחת וייל ומתחיל לבשל לביתם דפני שמקיימת קשרים עם בן משפחת היל אך לא יוצאת מהבית עקב השמנה חריגה.
הקורא נחשף אט אט לתכניתו הזדונית של קונארד ולכישוריו הערמומיים.
קונארד הוא דיקטטור חסר פשרות שדרך הבישול ודרך האוכל מצליח לעשות את מה שהוא רוצה.
יש כאן איזה מסר בעיני לפחות על כוחו של האוכל.
מעבר לכך הטבח הוא פשוט ספר נהדר, כתיבתו של קרסינג נהדרת אבל אני חייב לתת קרדיט לתרגום שעוזר לספר להיות מצוין.
הטבח הוא אחד הספרים המפתיעים של השנה בעיני.
טוב בצורה בלתי רגילה, משעשע ומפתיע ואתה בהחלט רוצה לחזור שוב ולקרוא חלק מהספר מחדש ולהבין שוב את עיצוב דמותו של הטבח המרושע.
הכריכה היא נהדרת, מושכת עין, האיור נהדר ואין ספק שזה ספר שכדאי מאוד לקרוא.
מומלץ בחום רב.

tabach

עמק השדים / אפרת מור מילמן

עמק השדים / אפרת מור מילמן
1911 עמודים

קצת הסטוריה, העיר ימית הוקמה בשנת 1973 בקצה הצפוני של חצי האי סיני בין רפיח לאל עריש.
היא היתה חלק מחבל ישובים שכונה חבל ימית.
בשנת 19822 במסגרת הסכם השלום עם מצרים פונתה העיר ימית על כל תושביה והעיר נהרסה.
רוב תושבי העיר פונו מרצון אולם פעילי ימין וחלק מהתושבים התבצרו בחלק מהמבנים ונוצר מאבק אלים בינם לבין כוחות הפינוי.
אפרת מור מילמן מחברת הספר גדלה שנים ספורות בימית עד הפינוי, היום היא תושבת קיבוץ כרמים והיא מביאה לנו את סיפורה של העיר ימית דרך נקודת מבטה של ילדה בעיר.
דרך עיניה של הילדה איילת, ככל הנראה בת דמותה של המחברת אנו חווים את ימית, את האנשים שגרו בה, את הערבים שעבדו בה וחיו מסביב והיו חלק בלתי נפרד מהנוף וההוויי המקומי ועוד.
למעשה הסיפור מתחלק לשלושה חלקים.
החלק הראשון זה המעבר לימית וההתאקלמות, החלק השני זה התקופה בימית שהוא מרכז הספר והחלק האחרון והדרמטי זה החלק שבו מודיעים על הפינוי והעזיבה את העיר ימית.
צריך לציין שהספר הזה אינו ספר פוליטי ולא בא לנקוב עמדה לכאן או לכאן, עמק השדים הוא ספר שבא להראות לנו את חווית התושבים ואת הכאב מאותה עזיבה.
את ההתמודדות הלא פשוטה של עזיבת בית עבור איילת.
הרגשתי שהמחברת נמנעה מלנקוט עמדה פוליטית אלא עמדה הומנית אנושית ומבחינתי זה תרם לדרך שבה התייחסתי אל הספר.
השפה שבה המחברת בחרה לכתוב את הספר היא קלה ונוחה לקריאה אבל שאלתי את עצמי עבור מי נכתב הספר?
האם הספר נכתב עבור בני נוער שכן הוא מסופר מפי ילדה שמתארת את חוויותיה? כי אם זה כך אז לחלוטין מובן סגנון הכתיבה.
אך אם הספר מיועד למבוגרים או בכלל לכל קהל יעד שמעוניין לקרוא אותו אז כאן קצת הלכתי לאיבוד כי סגנון הכתיבה נתן לי תחושה שמדובר בספר לבני הנעורים.
מצד שני הספר נורא מרגש, והסוף שלו שהוא מבחינתי החלק הכי טוב של הספר מאוד נוגע ללב.
למעשה הספר הזה הוא ספר התבגרות, אבל אולי לא רק התבגרות אלא ספר התפכחות.
התפכחות של חלום, חלום של ילדה על מקום שבוא היא אהבה וקיוותה להתבגר אבל המציאות הפוליטית טפחה על פניה.
"בהתחלה לא יכולתי להבין איך זה יכול להיות שאנשים אחרים יגורו בבתים שלנו ילדים אחרים ילכו לבית ספר שלנו.
והבנים שלנו שהתחילו כמו הגדולים לגלוש בים בקיץ הזה אמרו, "ועוד ערבושים יגלשו לנו על הגלים זה בכלל סוף העולם." זאת היתה מילה שעד אותו היום לא שמעתי בכלל. ערבושים."
עמ' 142
היחסים בין היהודים לערבים בסיני באותה תקופה בכלל היו שונים ממה שאנחנו מכירים היום.
באותה התקופה יכלו תושבי חבל ימית ללכת לקניות ברפיח ואני זוכר כמי שעשה מילואים בסוף שנות התשעים ושנות האלפיים באיזור עוטף עזה את בדידות התושבים והנתק מהערבים ברצועת עזה.
הילדים של הישוב מבינים שמהמבוגרים לא תבוא הישועה והם מנסים ליצור מאבק משלהם על מנת להציל את ימית ואת מקום מגוריהם.
כמו המכתב שהם כתבו לו.
"לראש הממשלה החצוף המכובד מר מנחם בגין,
אנחנו. קבוצה של ילדי ימית, שנשארה בעיר לאחר שכל המבוגרים כבר עזבו. אנחנו לא מוכנים לעזוב את העיר. כשהיית בביקור בימית אחרי שחתמת על ההסכם עם סאדאת, לא נפגשת בכלל עם ילדים. אם אתה רוצה שלא יקרה אסון או משהו שאתה תצטער עליו, כי שמענו שאתה בסך הכל אוהב את האנשים במדינה שלך, אז תגיע להיפגש איתנו בבקשה."
עמ' 185

בסך הכל הספר מעניין וכתוב טוב ויש תחושה שהוא כתוב ממקום אישי כאוטוביוגרפיה.
וככך זה ספר אותנטי ומרגש בעיני.
למרות הכתיבה אני חושב שגם קהל מבוגר יהנה ממנו כי לדעתי הספר מלכתחילה לא יועד לבני נוער.
כמעצב אני בדרך כלל מתייחס גם לכריכה וחשוב לי לתת את הדעת על כך גם הפעם.
האימאג' נבחר בעיני בצורה נכונה ומסמל לא מעט דברים בספר.
הילדה שהולכת לבד על החולות מסמלת את החופש ואת תחושת המרחבים שהיתה בימית
ומצד שני רואים לילדה את הגב ויש כאן תחושה של הליכה לכיוון לא ברור, לאופק אין גבול וההליכה השפופה מעידה על עצב קל.
לכריכה יש הרבה כח בסקרנות שהיא יוצרת אצל הקונה הפוטנציאלי של הספר ולכן בעיני היא טובה ומשדרת את רוח הספר.
בסך הכל ספר טוב בעיני שמעביר תחושה של תקופה, תחושה של אנשים, מעבר מתקווה לאי וודאות בתקופה פוליטית סוערת ומלאת תקווה אחרי השלום עם מצרים.
אין ספק שמפוני ימית יצאו משם עם תחושות קשות ומשהו שיזכרו לכל חייהם.
זה הרומן הראשון שאני קורא על אותה תקופה ועל ימית ויש לו ערך חשוב.

*נכתב עבור מקומפגש, עיתון המועצה האזורית בני שמעון.

 efrat

הפרטים שהושמטו / תומס ה' אוגדן

הפרטים שהושמטו / תומס ה' אוגדן
הוצאת עם עובד
216 עמודים
מאנגלית: יואב כ"ץ

תומס ה' אוגדן הוא פסיכואנליסט מפורסם אבל אני נחשפתי אליו בספר הזה.
לא קראתי אף ספר עיון שלו או ספרות מקצועית שהוא כתב.
אם בוחנים את ההשכלה שלו לפי הספר הזה שהוא בעצם הרומן הראשון שהוא כתב לא קשה לחבר בין המקצוע שלו לבין תוכן הספר.
אני מזהיר, הפרטים שהושמטו הוא לא ספר קל לקריאה, הוא ספר קשה לעיכול והוא מכיל בתוכו חוויות עוצמתיות של כניסה לנפש האדם כפי שזה מתבטא במשפחה שעליה הספר מדבר.
אמנם הספר הוא דק יחסית אבל אותי הוא השאיר זמן רב מהורהר וכואב.
הרבה מאיתנו חיים חיים שלא באמת רצינו לחיות, לחלקנו ואולי לחלקנו הגדול היו חלומות ושאיפות אחרות ודבר גרר דבר וכך מצאנו את עצמנו מתמודדים עם מציאות שלא קיווינו לה.
משפחת ברומפמן המתוארת בספר חווה את מה שתיארתי כרגע פחות או יותר.
מדובר בהורים, ארל ומרתה, לזוג שני ילדים מלודי בת ה15 ווורן בן ה11.
הספר נפתח באירוע מוות במשפחה.
האם מרתה מתה ומסתבר שהאשם בכך הוא בעלה ארל שניסה להגן עליו ועל בנו מפני התקף טירוף שאותו יבין מי שיקרא את הספר.
כשהשריף מתערב ונכנס לתמונה כדי להבין את השתלשלות האירועים נגלתה לפני הסטוריה מסובכת של משפחה מעורערת ומדוכאת.
ככל שנכנסים לעומק הספר מגלים זוג שבעצם הרגיש שנים תקוע, נמצא במקום שלא טוב לו, חלומות שנשארו מאחור, הריון לא רצוי וחתונה כפויה.
מרתה מתגלית כאדם קשה מאוד ומסובך מאוד.
ארל לעומת זאת חי במשפחה נורמטיבית בחווה, אותה משפחה קיוותה שארל ימשיך את ההסטוריה החקלאית וארל קיווה למשהו אחר לגמרי.
החלומות מתנפצים וכך גם נחשפים לנו הרבדים העמוקים באישיותם של בני הזוג וההשפעה של האירועים שקרו על ילדיהם.
הספר אמנם נכתב כפרוזה אך הסגנון של אוגדן נוטה לניתוח פסיכולוגי וכמעט מרגישים שזה ספר עיוני מקצועי שבא לנתח משפחה במשבר.
למרות הבעייתיות שתיארתי הספר לא נותו לך מנוח וקשה להסירו מהיד עד סיומו.
הפרטים שהושמטו הוא ספר קשה ומטלטל על אירועים קשים ומשפחה כואבת וקשה.
הוא לא קל והוא לא לכל אחד אבל מי שיקח אותו ליד ואני ממליץ עליו בחום שיתכונן לחוויה רגשית לא פשוטה.
כדאי לקרוא.

 עטיפה_-_הפרטים_שהושמטו(2)

היהודי היפה /עלי אלמקרי

בשנים האחרונות נחשפתי להרבה ספרים שמקורם בערבית העוסקים ביחסים בין ערבים ויהודים. רובם עסקו ביחסים המורכבים בין יהודים וערבים כאן בארץ בתוך המציאות הפוליטית המתוסבכת שבה אנחנו חיים.

הספר "היהודי היפה" שונה מהספרים שנכתבו על ידי סופרים פלסטינים או ערבים ישראלים ותורגמו לעברית כי הוא עוסק ביחסי יהודים ערבים במולדת אחרת ובתקופה אחרת. למעשה, העלילה מתרחשת בתימן של המאה 17 על רקע התסיסה המשיחית שבתאית, דבר שמאוד ערער את היחסים בין יהודים וערבים באותה התקופה במדינה זו ואנסה להרחיב על כך בהמשך. על רקע זה מתקיים כאן בספר סיפור אהבה בין יהודי וערביה, שני צעירים, סאלם היהודי בן חרט הכפר ופאטימה הבת של המופתי.
לפני שאגיע לסיפור המרכזי חשוב להבין קצת את הרקע ההיסטורי של אותה תקופה בתימן כדי להבין את המורכבות של היחסים בין ערבים ליהודים באותה התקופה, יחסים שנעו בין סימביוזה לדחייה כפי שמתואר בגב הספר.
כאמור לעיל, הימים הם ימים של עליית התנועה המשיחית השבתאית (שבתאי צבי משיח השקר) בתימן. הרבה מיהודי תימן הצטרפו באותה תקופה לתנועה המשיחית וזה עורר את זעם המוסלמים. יש לציין שבאחרית הדבר ישנה הרחבה מאלפת בנושא זה. בתימן באותה התקופה לא ידעו ששבתאי צבי התאסלם ויהודים רבים המשיכו להצטרף לתנועה דבר אשר עורר את כעסו של האימאם שהעניש את היהודים, הטיל עליהם גזרות וחלקם אף גורשו. בתוך כל האירועים ההיסטוריים האמיתיים הללו, מתרחש סיפור אהבה שנוגע בהם וביחסים המיוחדים בין יהודים לערבים בתימן.
את הסיפור מספר סאלם עצמו (סיפור בגוף ראשון מעולם לא היה משימה קלה) על ההכרות עם פאטימה שהציעה ללמד אותו קרוא וכתוב.

" "לא מלמדים אצלכם קרוא וכתוב יא יהודי יפה?" ובדרך אגב שלא הורגלתי אליהם. היא כינתה אותי היהודי היפה, משל הייתי היהודי שלה. משכתי בכתפיי בתמיהה על השאלה. האמת היא שלא הבנתי את משמעות המילים קרוא וכתוב" (עמ' 10)

תוך כדי כך סאלם נחשף גם לשנאה כלפי היהודים ומבטא זאת בספר.

" "מהיכן אתם?" שאל אותי חוסיין כאשר שיחקנו מול חנות אביו הסמוכה לבית המלאכה של אבי. חוסיין היה בערך בגילי, בן עשר. אמרתי לו: אני מכפר רידה. מהארץ הזאת." הוא צעק: "היא לא של אביך. זובי הארץ שלנו. אתה יהודי כופר." לא ידעתי מה משמעות המילה כופר. ידעתי רק שאני יהודי. הילדים המוסלמים קראו לי יא יהודי. והמבוגרים היו מכנים את תושבי השכונה אל יהוד. באותם ימים הבנתי את הדברים על דרך הפשט. חשבתי שאני יהודי מחמת שם השכונה, ותו לא" (עמ' 24)

ויחד עם אותם אירועים סוערים, שבין היהודים לערבים ובין סאלם לפאטימה, אנחנו נחשפים לא רק לשונה ולמתחים שבין התרבויות אלא גם לדומה, לשירה המשותפת וחיבור התרבותי. למשל, מנהג נשיאת אישה שניה היה מקובל אז גם אצל יהודים וגם אצל ערבים. כך, שלמרות שאלו דתות שונות, הם רק גדלים ומחונכים באותו מרחב ומעשה לא היו שונים אחד מהשני בהרבה.
בהמשך, סאלם מלמד את פאטימה עברית והקשר מתהדק ביניהם וזה קצת כמו סיפור אהבה בלתי אפשרי שמוזכר לנו בלא מעט תרבויות ודתות, וכמו בכל אותם סיפורים קיימת התקווה שגם הקשר בין יהודים לערבים יתהדק. אבל בתוך כל זה נוצר מצב בלתי אפשרי וקשה ובשלב מסוים לאחר תיאור סיפור האהבה הזה שלטעמי הוא בסך הכל סיפור מסגרת כדי לתאר את מערכת היחסים בין יהודים לערבים באותה תקופה הסטורית חשובה בתימן הספר עובר לתיאור מורשת פאטימה.
מהי מורשת פאטימה ולמה היא חשובה לסיפור את זה הקורא יגלה עם הקריאה, ואני חושב שהחלק החשוב בספר ואולי גם יש בו הרבה מסרים פילוסופיים ומוסריים על כך שהשוני בין הדתות לא גדול ובסופו של דבר יש מי שנפגע מכל האיבה הזאת.
לזוג נולד ילד, אבל בנם הוא לא מוסלמי ולא יהודי כי אצל המוסלמים דתו של הילד נקבעת לפי האב ואצל היהודים דתו של הילד נקבע לפי האם, כך שהוא למעשה חסר דת, או בעל כל דת. וזה עשוי להיות מסר מטא-פילוסופי, שאולי הדת לא באמת חשובה. אבל, אי-דתו של הבן מוביל את סאלם לבחור בהתאסלמות לבסוף.
אבל סאלם הוא לא היחיד כי למעשה מתואר בספר גל של התאסלמויות, ואם שוב נחזור לשבתאי צבי שהרי הוא התאסלם בעצמו. כלומר בתוך סיפור האהבה המורכב והמעניין הזה, אם כי לא עמוק מספיק, קימת מציאות פוליטית והסטורית מורכבת מאוד. הסיפור האמיתי הוא החשיפה של הקורא לאותה מציאות ולהווי החיים המרתק והמעניין של יהודי תימן באותה התקופה. ולדידי זה מה שבאמת חשוב בספר הזה.
הייתי רוצה גם להתייחס לכריכה של הספר. אני חובב מינימליזם והכריכה גם בצבעה וגם באיור העדין שעליה משך מאוד את עיני בתוך כל הכריכות הזועקות בחנות שבה רכשתי אותה. היא מינימליסטית וזה כוחה. מעבר לכך היא בהחלט מעבירה את רוח הספר וזה לא פחות חשוב.
תרגומו של יהודה שנהב שהרבני נפלא בעיני. הספר קולח, מעניין וקריא מאוד. השירים המשובצים בו מעניינים והתקופה עצמה היא תקופה מאוד חשובה ומעניינת.
אם לקרוא את הספר הזה אז לא באמת בגלל סיפור האהבה אלא בגלל התקופה ובגלל הדרך שבה הספר כתוב.
כדאי בהחלט.

 jude

פרנסואה העזובי / ז'ורז' סאנד

פרנסואה העזובי / ז'ורז' סאנד

הוצאת עם עובד, סדרת מפרשים

187 עמודים

מצרפתית: יהושע קנז
יש ספרים שהם באמת משהו טהור ונקי שמשדר אהבה ואופטימיות ואני חושב שפרנסואה העזובי הוא מסוג הספרים שבהחלט התכוונו להיות כאלה.

הוא קודם כל ספר על אהבה וחמלה ומזה הכל מתחיל.

אבל הוא גם ספר על החיים בכפר ועל אנשים קשיי יום ועל מעמדות באירופה של התקופה הרומנטית.

פרנסואה הוא עזובי, ילד שננטש בינקותו על ידי הורים לא ידועים ואומץ על ידי זאבל תמורת כך שהיא תוכל לקבל כסף ותמורת זה שאולי יהיה לה משרת שיגדל. מדלן, טוחנת פשוטה שחיה עם בעל קשה ומריר, מרחמת על פרנסואה ולוקחת אותו אליה ומתייחסת אליו כבנה.

טוב הלב של הדמויות נוגע ללב ובאמת שיש כאן אהבה טהורה של אם לבנה  וישנה גם אהבת גבר לאישה שנובעים מאותו הסיפור.

סאנד לקחה את מוטיב החמלה והאהבה וטיהרה אותם.

יש כאן סיפור שיש בו פשטות והוא נקי ומרגש.

אני חיפשתי קצת מעבר לכל היופי והתום הזה ולא היה שם את זה אבל אין לי טענות.

לפעמים סיפורים כאלו מזככים את הנפש כשמסביב כל כך הרבה כאב ורוע.

לא צריך הרבה בחיים בשביל להיות שמח בחלקך.

מספיקה אהבה ונתינה עבור אדם אחר וזכית.

ספר מקסים וצנוע עם הרבה אור ואהבה.

עיני מים / דומינגו ויאר

עיני מים / דומינגו ויאר

הוצאת תשע נשמות

243

מספרדית מיכל שליו
את עיני מים לא קוראים ככה סתם, צריך ליד זה ארוחה טובה, רצוי בקבוק יין וארוחת פירות ים טובה.

לא הייתי מתנגד לאבטיח טוב עם צלוחית גבינה קשה ואיכותית אבל בכל מקרה הספר הזה עושה אותך רעב.

ליאו קלדס הבלש, גיבור הספר יודע לחיות את החיים בזה אין ספק, הוא גם יודע לפתור תעלומות אבל יש בספר הזה משהו נונשלנטי שגורם לך לקנא בגיבור הספר.

אין ספק שהסופר דומינגו ויאר לקח לא מעט השראה מבלשים ספרותיים מפורסמים כגון פיליפ מרלו, הרקול פוארו, מגרה ובוודאי עוד אבל הוא לקח את הבלש שלו והתאים אותו לגליסיה.

לא יכולתי שלא לעשות גוגל על גליסיה ועל ויגו ואין ספק שהנופים משכרים ונפלאים.

אנשים פשוטים עיר חוף יפה שחיים במקום קסום ופסטורלי אבל פשעים מתרחשים גם במקומות כאלו ובדיוק בגלל זה ליאו קלדס נמצא שם.

ליאו קלדס ועוזרו אסטבס חוקרים מקרה רצח של סקסופוניסט צעיר בחבל גליסיה.

תוך כדי החקירה הם נתקלים בטיפוסים שונים והעלילה מקבלת תפניות מעניינות וכמובן שבסיפורים מסוג זה לא אוכל להרחיב יותר מדי.

אבל המעטפת של העלילה לא פחות מקסימה מהסיפור עצמו כי הספר הוא לא בעל יומרות יוצאות דופן.

הספר הוא סיפור עם מוטיבים קלאסיים של ספר נואר, מוזיקה טובה, אוכל טוב וזהו ספר שנון שרק עושה אותך רעב ומלא קנאה שאתה לא יכול לקחת את המטוס הראשון לגליסיה מחר בבוקר.

אני אוהב את הבחירה של תשע נשמות בספרות קלילה ולא יומרנית מדי כי זה כיף.

ולפעמים יש מקום להרבה מאוד כיף בספרות.

אני אישית הייתי ממש זקוק לספר בלשי קליל ומרענן וקיבלתי את מבוקשי.

ספר קיץ מהנה מאוד.

אבל אל תקראו אותו אם אין לכם כוס יין טוב ומשהו טוב לנשנש.