ילד חולות /שהם סמיט

ילד חולות / שהם סמיט

שישה סיפורים בעקבות ס. יזהר

הוצאת הקיבוץ המאוחד

איורים: ולי מינצי
ס. יזהר נחשב לאחד מגדולי הסופרים שקמו לנו.

איש המילה העברית, חבר כנסת שנים רבות, חתן פרס ישראל ועוד.

כבר בתקופה בה היה פעיל לא היה קל לקרוא את כתביו וספריו, העברית הגבוהה בה השתמש והשפה הייחודית של כתביו כמו גם הנושאים הטעונים של חלק מספריו לא הקלו על הקוראים.

בוודאי כתביו לא נגישים לילדים ובני נוער.

עם זאת דרכו של יזהר היא גם דרכה במובנים רבים של ישראל החדשה, המדינה העברית שקמה והוא היה חלק ממנה ומהקמתה כמו כן בכתביו הוא ליווה אותה.

אבל לא רק.

ילדותו של יזהר עברה דרך רחובות ותל אביב וסיפורי ילדותו היו גם חלק ממנה.

בספר הנהדר הזה חלק מובאים לקורא הצעיר חלק מסיפורי ילדולו של ס. יזהר הלא הוא יזהר סמילנסקי.

כל הסיפורים בספר זה, שישה במספר הם אירועים מילדותו של יזהר סמילנסקי.

הם לא מפורסמים לראשונה והם פורסמו בעבר, חלק שובצו בספריו של יזהר וחלק במקומות אחרים.

הסיפורים הם סיפורי התבגרות של נער ומתארים את החיים באותם זמנים.

אבל אני חושב שבספר זה הסיפורים הם לא העיקר.

יותר משמעותי עבורי לפחות זו החשיפה של ס. יזהר לקורא הצעיר בזמננו.

אולי לא במקריות כי בכל זאת מציינים בשנה זו מאה שנים להולדתו של יזהר יצא מחדש גם הנובלה שלו חרבת חזעה ומרענן לראות שוב ספר של יזהר על הבמות ברשתות הספרים הגדולות וגם ספר לילדים ונוער שבוסס על סיפורי ילדותו.

החשיפה שלו מחדש היא משמעותית כי בניגוד לאייקונים ספרותיים אחרים בני זמנו ס. יזהר פחות מוכר כיום לקורא הצעיר.

חשוב מאוד לקרוא את אחרית הדבר של שהם סמיט שמספר על יזהר ועל השפה הייחודית של ספריו.

כמו כן את אחרית הדבר של ניצה בן ארי שמספרת על הביוגרפיה של יזהר ועל אהבתו הגדולה לכתביו של דיקנס.

האיורים הנפלאים של ולי מינצי מלווים את הספר ומוסיפים לו צבע.

משהו בעיצוב הספר הזכיר לי קצת את ספריו של נחום גוטמן כי הרי מדובר כמעט באותה התקופה.

ספר מומלץ.

עץ השקרים / פרנסס הרדינג

עץ השקרים / פרנסס הרדינג
הוצאת עוץ
416 עמודים
מאנגלית: יעל אכמון

הספר עץ השקרים מוגדר כספר לנוער
ואכן יש בו את כל האלמנטים שמותאמים לבני נוער
הגיבורה היא נערה והספר הוא ספר מלא דמיון ועשיר שכתוב בשפה נוחה ומובנת (לתרגום המשובח של יעל אכמון יש חלק גדול בכך) ועוד.
ונכון מאוד שבני נוער יהנו ממנו אבל אחרי שסיימתי לקרוא אותו ישבתי וחשבתי שלפעמים ההגדרה של ספר שמיועד לבני נוער יכול ליצור פספוס כי יש ספרי נוער כל כך טובים שמבוגרים יהנו מהם לא פחות ועץ השקרים הוא דוגמא לספר כזה, ספר שקהל היעד הוא מלכתחילה בני נוער אבל הוא איכותי, מעניין ומעמיק שאנשים כמוני למשל ירגישו סיפוק גדול אחרי קריאתו ולכן לפני הכל אני אומר לכל מי שירכוש את הספר ורוצו לרכוש אותו שאחרי שהבת או הבן שלכם מסיימים לקרוא את הספר קחו אותו מהם, תתרווחו לכם ותהנו מספר נהדר.
אז מה יש לנו פה?
התקופה היא התקופה הויקטוריאנית שיא המהפכה התעשייתית, אנחנו כבר אחרי שדארווין פרסם את מחקריו, במוזיאון להסטוריה של הטבע מציגים שלדי דינוזאורים אבל המבנה המשפחתי הפטריארכלי עדיין קיים.
זה אומר שעדיין חשבו באנגליה של אותה תקופה שנשים לא אמורות להתערב בענייני גברים, להם יש את התפקיד שלהם ולגברים את תפקידם.
שלא לדבר על נערות בגילה של פיית' גיבורת הספר.
נערה בת 144 שלא אמורה להתערב בענייני אביה, שאמורה לכבד את הכללים הנהוגים באותה תקופה שהשוביניזם בה היה עדיין משמעותי ומקובל.
אבל דברים במשפחתה של פיית' התחילו להשתנות כאשר הם נאלצו לעזוב בבהילות את אנגליה לכיוון אי קטן ונידח.
ממה הם בורחים?
אביה של פיית' הוא כומר ומדען ידוע ופיית' חוששת שהסיבה שהם נמלטו קשורה לשערורייה גדולה ולסוד גדול.
פיית' מתקשה להקשיב להוראות הוריה ויצר הסקרנות גדול עליה מאוד והיא מחליטה לנסות להבין למה הם ברחו.
חקירותיה של פיית' מביאות אותה לגלות דברים מעניינים שקשורים למחקרים שעליהם אביב עבד ודברים שהוא גילה.
חלק מהדברים נראים מופרכים ותמוהים ופיית' נחושה לגלות את האמת.
לאחר מספר אירועים קשים שקורים פיית' מבינה שכל מה שקורה קשור בעצם לעץ מסתורי, עץ שניזון משקרים.
מה זה אומר? תצטרכו לקרוא את הספר.
אני כן אומר לכם שהספר טומן בחובו הפתעות רבות והמחברת יצרה לנו כאן ספר משובח ומעניין במיוחד.
הניסיון של המחברת לגעת בנושא הפמיניזם באותה התקופה הוא מדויק וכתוב היטב.
פיית' מצטיירת כנערה שלא מוכנה להיכנע לתכתיבים שהחברה קבעה עבורה.
היא עצמאית, חכמה, נחושה ובעלת תושייה.
הספר נוגע בהרבה מאוד מהתגליות של אותה תקופה, המאובנים, וחקר האבולוציה והמאבק בין המדע לתיאולוגיה שאבא של פיית' היה על התפר הזה כל הזמן שכן הוא היה כומר וגם מדען.
ספר נהדר.
רוצו לקנות.

 utz

הבט הביתה מלאך / תומאס וולף

הוצאת כרמל
559 עמודים
מאנגלית: עודד פלד
אחרית דבר: עודד וולקשטיין

בתומאס וולף התאהבתי עוד בנער האבוד ואחר כך באין דלת,
שתי נובלות קצרות אך עם כל כך הרבה עומק.
כתיבתו של וולף היפנטה אותי, סחפה אותי והרגשתי שאני נכנס לעומק הדמויות לעומק תיאוריו המרתקים של הסופר הדגול הזה שכתב ללא הפסקה עד שנפטר בגיל צעיר.
הספר המרתק שאני סוקר כרגע הוא ספר מעולה בכל קנה מידה והוא מביא את כל האיכויות של וולף מהספרים הקודמים שהזכרתי ופשוט מותח אותם על פני רומן עבה, עשיר ומעניין.
למעשה אפשר לומר שהבט הביתה מלאך הוא סיפורו האוטוביוגרפי של וולף שבא אלינו דרך סיפורו של יוג'ין גאנט, בן דמותו של וולף.
וולף מספר לנו את סיפורה של עיירה קטנה באמריקה בשם אלטמונט
עיירה שבעצם לא קורה בה שום דבר מעניין במיוחד.
חוץ מהתבגרותו של יוג'ין גאנט והתפתחות ראיית עולמו והחיפוש שלו אחר המקום שלו בעולם.
אבל גדולתו של וולף זה להפוך סיפור התבגרות בעיירה מנומנמת ליצירת מופת בזכות כתיבתו יוצאת הדופן המיוחדת ומלאת התיאורים.
לא מזמן אמרתי למישהי שכתיבתו של וולף היא שירה בפרוזה.
והרבה פעמים במהלך הקריאה בדיוק כך הרגשתי.
כתיבתו היא לירית כמעט, מהפנטת וסוחפת.
על כל סופר אחר הייתי אומר שלמה לא להרבות כל כך בתיאורים ושיגיע לעיקר אבל אצל וולף התיאורים הם היופי.
אז נחזור ליוג'ין גאנט.
הספר הזה שהוא הראשון בסדרת הרומנים האוטוביוגרפים של וולף מתאר את חייו של יוג'ין גאנט מלידתו ועד גיל 19 באוניברסיטת הארוורד.
למעשה הספר מתחיל עוד לפני לידתו של יוג'ין בו מתאר וולף את סיפורה של משפחת גאנט אבל למעשה לידתו של יוג'ין היא התחלת הסיפור האמיתי.
כבר דרך עיניו של תינוק בן יומו אנחנו נחשפים להתפתחותו של יוג'ין דרך האנשים שמקיפים אותו ודרך אנשי העיירה הפשוטים.
ככל שוולף מתבגר וגדל הוא נחשף לעולם החיצון שמחוץ לעיירה וצמא לה.

"אני כך חשב, מהווה חלק מכל מה שנגעתי בו ושנגע בי, שבהיותו חסר קיום לבד מזה שהענקתי לו, נעשה לא הוא על ידי התמזגותו עם מה שהייתי אז, ועתה הוא שוב אחר, הואיל והוא נבלל במה שאני הנני עכשיו, שהוא עצמו הצטברות של מה שאני הופך להיות. למה פה? למה שם? למה עכשיו? למה אז?"
עמ' 178

"כך דימה בנפשו כי הוא מצוי בלב החיים; דימה בנפשו שההרים תוחמים את ליבו של העולם; דימה בנפשו שמכל האנדרלמוסיה של האקראי נובע האירוע הבלתי נמנע ברגע המכריע, שלא בא לעולם אלא להוסיף על הסך הכולל של חיינו."
עמ' 179

קטעים אלו הם חלק מהרבה מאוד קטעים נפלאים שאפשר למצוא בספר הנפלא הזה.
אמנם הוא נקרא לאט בגלל התיאורים הרבים והעלילה האיטית אך עם זאת הוא אינו משעמם לרגע.
צריך לאהוב את וולף ולהתחבר לסגנון אבל מי שמתחבר מתמסר לו בצורה מושלמת.
אין ספק שוולף חזר לתודעת הקורא הישראלי וזה חשוב מאוד כי ספריו הם מופת של כתיבה פרוזאית.
תענוג של יצירה ואסיים את הסקירה בעוד ציטוט נפלא מהספר הנפלא הזה.
מומלץ בחום.
יצירת מופת.

"הוא היה ילד כאשר עזב את עירו: ילד שצפה רבות בכאב וברוע, ונשאר שוגה בדמיונות על משאות הנפש. הוא היה סגור ומסוגר בכרך חזיונותיו הגדול, חריץ בחייו הנסתרים. שוב ושובשקע בביצה האפורה של העובדות. עיניו האכזריות לא החמיצו את משמעותה של שום מחווה, ליבו הגדוש והמריר יקד בתוכו כמטיל מתכת לוהט, אך כל חוכמתו המוצקה התמוססה בזוהר דמיונו.
הוא לא היה ילד בהרהוריו, אבל כאשר ישן היה ילד; והילד והחולם הם שהשתלטו על אמונתו. אולי השתייך לגזע ישן ופשוט יותר של בני אדם: חלקו היה עם בוראי המיתוסים. השמש היתה לדידו מאור אלוהי, שיאיר את דרכו בהרפתקאותיו המפוארות. הוא האמין בחיי אבירות מרהיבים. הוא האמין בפרחיהן היפים של הרכות והעדינות שאותן לא היטיב להכיר. הוא האמין ביופי ובסדר, והוא האמין שיוכל לעצב בדמותם את האנדרלמוסיה המייסרת של חייו.
הוא האמין באהבה ובטובן, הודן והדרן של נשים. הוא האמין באומץ הלב, וקיווה שבדומה לסוקרטס לא יעשה שום מעשה שפל או נקלה בזמן סכנה. ליבו עלץ בנעוריו, והוא האמין שלעולם לא ימות."
עמ' 351

18056989_1084529248313647_912759118663830833_n

לגדל ילד חברותי / ד"ר עדה בקר

ג'ינג'ר הוצאה לאור
385 עמודים

יש לי שני ילדים, שונים מאוד אחד מהשני, אחת מגיל צעיר חברותית מאוד, כל פעם היא אצל ילד אחד וילדים רק רוצים לבוא אליה או להזמין אותה לביתם.
הילד השני מאוד התקשה עד היום.
הוא לא פיתח קשרים חברתיים ובבית הספר היה לו קשה וזה השפיע על מצב רוחו בבית ובכלל.
הוא פיתח רגשי נחיתות ולמרות שעשה כל מה שביכולתו להתחבר משהו בדרך שבה הוא ניגש לילדים היתה לא נכונה.
להורים כמו למחנכת ולכל מבוגר שמקיף את הילד יש את היכולת לתת לילד כלים להפוך לחברותי וכזה שמוצא את מקומו בחברה.
הספר הזה של עדה בקר נותן כלים בעיקר להורים להעניק לילד שלהם יכולות להצליח בחברה.
מה שכן זה לא ספר קריאה ולכן גם לא קל לסקור אותו, זהו ספר עבודה והקריאה בו לא רציפה, אפשר לבחור פרק ולעבוד איתו עד שמגיעים לתוצאות והפרק לא חייב להיות הראשון.
הספר מדבר על הקניית כישורים חברתיים לילדים מגיל שנה ועד שמונה אבל אני חושב שניתן לעבוד גם עם ילדים גדולים יותר.
הפרקים מחולקים ל
ההורה- מדריך ומלמד מיומנויות חברתיות
דפוסים אופייניים בהתפתחות החברתית של הילד
כיצד לזהות את הייחודיות של הילד
ללמוד להיות חלק מקבוצה
אז תכל'ס מה עושים?

אולי כשאעבוד על הפרקים לעומק אומר לכם האם זה אכן מצליח .
מה שכן הספר בנוי יפה וזה ממש משמש ככלי עבודה אפקטיבי שניתן לבחון אותו לאחר מכן.
מומלץ להורים שמרגישים צורך לקבל חיזוק בעבודה החברתית עם הילד.

17952949_1086008164832422_8647786705122449429_n

ארבעה אבות / אמיר זיו

הוצאת עם עובד
313 עמודים

זה אמנם ספר ביכורים של אמיר זיו אבל כתיבה אינה זרה לו.
עיתונאי רב ניסיון שמבין דבר או שניים בכתיבה ובסופו של דבר יצא מידיו ספר ביכורים מעניין מאוד ולחלוטין לא שגרתי.
אם אני אנסה לסכם את מהות הספר עוד לפני שהתחלתי לסקור אותו אני חושב שמדובר ביחסי הורים ילדים והמורכבות שלהם.
בעצם הספר הזה מורכב משלושה סיפורים שנראים שונה אחד מהשני, כל סיפור מתקופת זמן אחרת.
הסיפור הראשון 19611 מתאר התכתבות בין אדם בשם בוכמילר לבין ברוך דומיני סגן מהנדס העיר על בניה לא חוקית של מרפסת שבונה הדיירת הצעירה והיפה שגרה מעליו.
ההתכתבות הזו שהתחילה בצורה יחסית מתורבתת הופכת לסוג של יריבות ועימות בין השניים כאשר בוכמילר מבקש רשות להיקבר בחצר הבית המשותף.
כמו כן מערכת היחסים המעניינת שמפתח דומיני עם הדיירת בעלת המרפסת גורמת לעימות ובוכמילר מצטייר במציצן ואדם בעייתי שלא מסתדר גם עם בנו.
בסיפור השני שמתרחש בשנת 1993
גיורא הוא וטרינר שנשוי לשרון ולהם בת, נירה.
גיורא אוסף את נירה מהגן מלא כתמי דם ולאט לאט אנחנו מתחילים להבין מה קרה והאירוע הופך לדרמטי יותר ויותר.
גיורא מגלה ששרון כותבת שירים לעיתון נוער בשם בדוי ומכאן העניין הולך ומסתבך.
כמו כן מתחיל להיווצר החיבור בין הסיפור הראשון לסיפור השני והתפר ילך ויתהדק גם בסיפור השלישי.
הסיפור השלישי מתרחש בשנת 20044 ובו נירה שהיא נערה בת 17 יושבת ומתחילה לכתוב בלוג שבוא היא מתחשבנת עם כל מי שהרס לה את החיים פחות או יותר.
דרך הבלוג של נירה אנחנו מבינים את הסיפור ומחברים את התפרים שנשארו פרומים.
כל סיפור שונה אחד מהשני בסגנונו ויותר ספר מאוד מעניין בדרך שבה הסיפורים מתחברים ומבחינתי גם מראה שיכולת הכתיבה של המחבר היא מגוונת ואיכותית.
היכולת שלו לטייל בין סגנונות כתיבה ועדיין ליצור ספר שלם ומעניין היא לא יכולת של אדם שרק אתמול עבר סדנת כתיבה כזו או אחרת.
זה מרגיש טוב ומעניין והספר עצמו איכותי ולא מרגיש כמו ספר ביכורים בעיני.
ספר טוב מאוד עם כריכה מעניינת שמתחילה להיות מובנת ככל שמתקדמים עם הקריאה של הספר.
כדאי מאוד.

מלכודת / שירה כהן

הוצאת פרדס
92 עמודים

יש ספרים שבהם אתה יכול להבין כבר מהכריכה מה הולך לקרות בהם.
בפרוזה זה קל יותר כי יש משהו בז'אנר זה משהו פחות חידתי ויותר מובנה.
בשירה זה מורכב יותר כי כל שיר עומד בפני עצמו ויוצר בסופו של דבר ספר שלם.
בספר שירה של שירה כהן בחנתי את הכריכה שוב ושוב וניסיתי לחבר את האימאג' הקשה הזה לשם הספר "מלכודת"
שירה כהן היא אמנית רב תחומית והיה לי ברור לחלוטין שהכריכה כפי שעוצבה
כשהדוקרנים האלו של הגדר, חלקם חיוורים חלקם מדממים מונחים לנו מול הפרצוף ויוצרים משהו מאוד מאיים ולא נעים כאילו שירה כהן באה לומר לנו
"אני לא מתכוונת להקל עליך"
בדיוק כמו הגדר הדוקרנית והמדממת שלא נותנת לנו מנוח כך שיריה של שירה כהן לא נותנים לנו מנוח.
היא מגישה לנו את האמירה שלה ישר בפנים ואומרת זה אני, זו השירה שלי, זה הכאב שלי, דוקר, מדמם.
להיות סגור בתוך גדר כזו, להיות לכוד בתוכה משול לחיים עצמם.
למעשה שירה עוזרת לי ולקוראים לפענח למה היא מתכוונת מלכודת מבחינה מטאפורית באחרית הדבר בספר.
"מלכודת היא מגוון רחב של אירועים, המאופיינים בכך שלפחות אחד מהצדדים שואף להיחלץ מהם למען הישרדותו."
כך לפי שירה באחרית הדבר.
למעשה הספר מתחלק לשלושה חלקים
תשןקה-התעוררות
אשמה-פחד
סוף מרחק
כשקוראים את השירה של שירה כהן קשה שלא להבחין במצבים האבסורדיים שהיא מניחה אותנו בשיריה.

אַתְּ רוֹצָה שֶׁבִּגְלָלִי לֹא תּוּכְלִי לֶאֱכֹל
ושֶׁאֶגְדַּל לִהְיוֹת נָאצִי
מֵהַסּוּג הַטִּפֵּשׁ וְהָרַע
ואַתְּ תִּהְיִי יָפָה וְטוֹבָה
וַאֲנִי רַק רוֹצָה שֶׁתָּכִינִי לִי אֹרֶז
ולֹא אִכְפַּת לִי לִהְיוֹת מְכֹעֶרֶת
וְלֹא אִכְפַּת לִי לִהְיוֹת גַּם שְׁמֵנָה

אין כאן אף שיר שמשאיר אותך אדיש
השירים בספר זה גורמים לקורא לתחושות שמשהו לא תקין מתרחש בסיטואציות.
אלו שירים של כאב, של אנשים במצוקה, של אנשים שכבולים לסיטואציות ולמצבים שלא מאפשרים להם להתנתק או לצאת.
ככל שאתה נכנס לתוך הספר אתה מבין את משמעות שם הספר "מלכודת"

הָיִיתִי יַלְדָּה כָּזֹאת
שֶׁיָּדְעָה
לְפַתּוֹת
אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים
לְבַקֵּשׁ
מִזָּרִים מֻחְלָטִים
לִקְנוֹת
לִי גְּבִיעַ גְּלִידָה
וְכָל מַה שֶּׁרָצִיתִי הָיָה לְהַסְבִּיר
שֶׁאֵין לִי רָצוֹן לִפְגֹּעַ
אֲבָל גַּם אֵין לִי רָצוֹן לְמַשֶּׁהוּ טוֹב
כִּי מֵרֹאשׁ נוֹלַדְתִּי
יְכוֹלָה
לִהְיוֹת מְשֻׁעֲמֶמֶת
מִכָּל דָּבָר שֶׁיִּקְרֶה בֶּעָתִיד
וּמַה שֶּׁהָיָה ־ מְשַׁעֲמֵם לֹא פָּחוֹת,
וְאִשָּׁה בְּמַצָּבִי חַיֶּבֶת לִנְדֹּד
בִּגְלַל שֶׁהִיא לֹא יְכוֹלָה לְהַסְתִּיר
וְעוֹד מְעַט יַגִּיעַ הָרֶגַע
בּוֹ אַתְחִיל לְפַתּוֹת יְלָדִים
לְהַרְכִּיב בְּעַצְמָם רַפְסוֹדָה
וְלָרֶדֶת אִתָּהּ
אֶל הַיָּם

יש בשירים לא מעט מצבים של ילדות קשה, ילדות מורכבת
חוסר היכולת שלנו לבחור אלא דברים מסוימים שנכפים עלינו מסיבות כאלו ואחרות.
יש כאן חיפוש, רצון לצאת מסבך התיל ולייצר מציאות חדשה אבל המציאות הנוכחית סוגרת מכל כיוון.

עָמֹק וּמָתוֹק
רַךְ וּמְרֻחָק
סָדוּק וְכוֹאֵב
עָצוּב וְדוֹאֵב
עָדִין כְּמוֹ סָדִין
מִתְפַּקֵּעַ כְּמוֹ נֶגַע
שׁוֹקֵעַ כְּמוֹ בֶּקַע
פָּתוּחַ כְּמוֹ רוּחַ
חָלוּל בִּמְיֻחָד
בְּמֶרְכַּז הָאַגָּן
וְאִי־אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ
כִּי מַה כְּבָר אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ
וְאִם אֶפְשָׁר
אָז מָה אֶפְשָׁר לָדַעַת
וְאִם נֵדַע
מַה נּוּכַל לַעֲשׂוֹת
כִּי הֲרֵי זֶה בָּרוּר
שֶׁדִּכָּאוֹן הוּא אוֹבְּסֶסְיָה
וְאוֹבְּסֶסְיָה הִיא סֵבֶל
וְסֵבֶל הוּא סֵבֶל
וְכָל עוֹד הוּא סֵבֶל
יֵשׁ עוֹד מִסְתּוֹר
מִפְּנֵי הַשִּׁגָּעוֹן הַמֻּחְלָט

זה ספר שירה מורכב ומלא סבל אבל אני מזהה את מקור האור, את היכולת לצאת מהמלכודת ולמצוא את כל אשר אני מחפש כי ספר שירה מסוג זה כל אחד ימצא את המקום בו הוא מתחבר ואת השיר שהוא מזדהה איתו.
אבל הכריכה.
לא סתם פתחתי את הסקירה ולא סתם אני סוגר את הסגירה איתה.
הכריכה עושה לי חיבור ישיר לתוכן השירים.
ספר מאוד מעניין ומאוד מכאיב.
מומלץ

על התשוקה / רחל גוסטמן

הוצאת פן והוצאת ידיעות ספרים
302 עמודים

כשדפדפתי בספר לראשונה וגם כשנתקלתי בשמו דמיינתי לעצמי ספר בסגנון של "על היופי" ו- "על הכיעור" של אומברטו אקו
מן סקירה הסטורית דרך האמנות השירה והספרות של התשוקה והאירוטיקה.
אבל גוטסמן היא לא אקו וזה לא בהכרח אומר שזה רע.
יש בספר הזה משהו מאוד מזמין כבר מהכריכה.
רגליים מוצלבות ציור בשחור לבן שנראה כאילו לקוח מתוך סרט ישן.
אבל האמת היא שלמרות הכריכה היפה אין ממש קשר בינה לבין התוכן המעניין שבספר כי הספר בעיקר מתמקד במופעיה של האהבה האירוטית בעת העתיקה והרישום המרשים בכריכה בכלל מגיע מתקופתנו.
ולמרות זאת גוסטמן שבהשכלתה היא הסטוריונית של יוון העתיקה החליטה להתמקד בתחום השכלתה ומביאה לנו ספר מעשיר מאוד לטעמי.
ספר עיון טוב בעיני הוא ספר שמוסיף לי ידע חדש ומפתיע אותי והספר הזה עמד בהחלט בקריטריונים האלו.
כמו כן האמנות היפה במופיעה בספר בהחלט הוסיפה עניין וסקרנות וחיברה אותנו לטקסט.
גוסטמן ניסתה לגעת במגוון נושאים הקשורים לאהבה ואירוטיקה והטקסטים לא עמוסים בידע אלא כל סיפור מהמיתולוגיות שמחבר אותנו לנושא שגוסטמן רצתה להעביר מועבר בתמציתיות והסיפור מתמקד בנושא שעליו שמה גוסטמן את הפוקוס.
המחברת שיבצה מדי פעם בתוך הסיפורים קטעים מחייה האישיים או מהדרך שבה היא חווה אהבה ואל זה פחות התחברתי למרות שחלק מהקטעים באמת יפים הרגשתי שזה לא היה נחוץ.
הנה ציטוטים מכמה קטעים מעניינים.

"גם אהבה היא עבודה דנאידית.
הרצון למלא את אהובך, לשפוך את עצמך אל תוכו, להעניק לו תוכן ושפע שימלאו את עולמו ואת נפשו.
מצוקה דנאידית היא גם התשוקה שאינה מתממשת לעולם להתמלא עד תום מאהבתו של אחר, שיישפך אל תוכך, שהנפש תרגיש שלמה, מכילה ומוכלת.
אך הכד מלא סדקים, רגש נכנס בנו ושב וזולג החוצה במחזוריות בלתי פוסקת.
הנפש אינה מתמלאת "
עמ' 42

"יש שאהבות הן כמו שדה קרב: תשוקה מתפרצת, אלימה, שהלב לא ידע להכיל. מפגשים של אש, כוכבים נופלים, הר געש של יופי ואימה, מחול של גוף ונשמה. צורך בוער לגעת, להכאיב, לכאוב.

יש שאהבות הן כמיהה שאינה יודעת גבול, התמזגות בלתי אפשרית של אלימות ורוך. מחיר גדול, המועלה קורבן לארוס"
145

אני חושב שמי שמצפה לספר שהתשוקה שולטת בו לא יקבל את מבוקשו.
זהו ספר שסוקר את מופעי האירוטיקה בעת העתיקה דרך המיתולוגיות ולא רומן אירוטי זול ועם זאת הוא עשוי לעניין את חובבי העת העתיקה וחובבי סיפורים מיתולוגיים.
אנשים שמחפשים לראות את העולם העתיק בעין קצת אחרת.
הכריכה מטעה ולכן היה חשוב לי להדגיש זאת.
הרצון של גוסטמן לחבר את אגדות העבר עם העכשיו דרך סיפוריה האישיים לטעמי פחות עובד.
אבל כספר עיון שבוחן את מופעי האירוטיקה בעולם העתיק והמיתולוגיות הוא ספר מעניין, מעשיר ומגרה את המחשבה.
כדאי מאוד לטעמי.

18157895_1090329507733621_5845028556839529468_n