ספר הקיץ / טובה ינסון

ספר הקיץ / טובה ינסון
הוצאת קרן / ליברוס
148 עמודים
משוודית : דנה כספי

טובה ינסון מוכרת כמעט לכולם בתור יוצרת המומינים וספרי הילדים של המומינים הם מקסימים לא פחות מסדרת הטלויזיה המוכרת לכולנו שבה אני לפחות נתקלתי בדמויות אלו לראשונה.
אבל כאן ינסון כותבת ספר למבוגרים וזה ספר שמדבר על יחסים בין דוריים.
סבתא ונכדה מבלים את הקיץ באי קטנטן ליד חופי פינלנד, למעשה הארכיפלג פלינגה.
נכדה או נכד שמבלים עם סבא או סבתא זה לא משהו שחדש בספרות ילדים והיה קיים מאז ומתמיד.
החיבור הבין דורי הזה והניסיון לתאר מערכת יחסים כזו מוכרת בספרות.
הסבתא היא אמניות והחיבור שלה לטבע חזק מאוד, כמו גם החיבור של ינסון לטבע והכבוד שהיא רוחשת לו וזה ניכר היטב בספר.
הספר אינו בדיוני לחלוטין אלא קשור לחוויות הילדות של ינסון ולמשפחתה.
המתרגמת דנה כספי מספרת לנו באחרית הדבר שהסבתא בספר היא למעשה אמה של ינסון "סיגנה"
האב הוא אחיה לארס והנכדה היא סופיה בתו של לארס.
יש כאן דרך של סוף חיים מול דרך של תתחילת חיים שנפגשים בפסטורליה של נופי סקנדינביה הקסומים.
הספר בנוי מפרקים קצרים ואפיזודות משעשעות וממלאות חיים ועם זאת מעורר מחשבה על הדינמיקה שבין הסבתא לילדה ועל החיבור ביניהן.
ספר הקיץ הוא ספר קסום.
מסוג הספרים שכיף לקרוא ולא ממש בא להניח מהיד.
מחבר אותנו לתרבות אחרת ולמקום אחר.
העיסוק של התושבים האיים האלו והדינמיקה בין הסבתא לשאר תושבי האי ואהבתה לטבע ולאמנות כמו גם הרצון להנחיל כל זאת לנכדתה הסקרנית והדעתנית.
ספר נהדר של סופרת מרתקת שראויה ליותר תשומת לב מהקורא הישראלי.
מומלץ בחום.

19399142_1136040383162533_2576255868535943010_n

כיבוי אורות / מור אופק

כיבוי אורות / מור אופק
הוצאה עצמית
181 עמודים

מדי פעם בשנים האחרונות נתקלתי בספרים שנכתבו על חוויות ילדות בקיבוץ.
בעיקר בקיבוץ של פעם חוויות הילדות מלוות בטראומות של השתקה, הכחשה וחיים בתוך בועה.
אני גדלתי כילד חוץ בקיבוץ והגעתי בגיל 8 לקיבוץ אחד ושנה לאחר מכן לקיבוץ אחר.
חוויתי את הלינה המשותפת במשך שנתיים בשני קיבוצים שונים ולאחר מכן את הקושי בהשתלבות החברתית והתחושה שמה שקורה בקיבוץ נשאר בקיבוץ.
עדיין אני מעדיף לראות ולזכור את הדברים הטובים, את הרגעים החמים ואת הבית החם שקיבלתי כי החיים בקיבוץ אינם רק טראומות ילדות של לינה משותפת וניסיון ליצור איזו אינוקטרינציה חינוכית מוקפדת אלא מקום שגם עוטף אותך כי כיתום שהגיע לקיבוץ לא הייתי זוכה לחיבוק הזה סביר להניח שלא הייתי שורד בג'ונגל העירוני.
מור אופק מנסה להביא לנו את סיפורו של בן קיבוץ, אריק בן חורין שחוזר לאחר כמה שנים לקיבוצו אבל הפעם עם משפחתו, הפעם בסטטוס שונה.
השינוי ניכר אבל הזכרונות לא.
הקיבוץ מורכב ממחנות, אלה שבעד הפרטה ואלא שנגד אלה שבעד שימור הקיים ואלה שנגד.
אבל הוא גם מחזיר את אריק לתחושות הקשות של אותה תקופה בה היה נתק בין החינוך בבית הילדים לבין ההורים, אותם זכרונות לא מרפות מאריק.
אני גדלתי על התפר, הייתי חלק מהמעבר בקיבוצי ללינה המשפחתית ואני ראיתי את ההבדלים.
אבל לא רק על הלינה המשותפת הספר עוסק אלא בהשתקות, בדברים שלא צריך שיצאו החוצה כי יש לקיבוץ שם שאסור להרוס ועוד.
אני לא חושב שהספר בא להאשים אלא בעיקר מעורר מחשבה על החיבור בין העבר להווה ואולי לעתיד.
הראייה של אריק את בתו בקיבוץ כיום מעוררת בו את זכרונות העבר בין השאר.
הספר קולח וכתוב היטב, מעורר זכרונות, מחשבות ומעלה טראומות עבר בעיקר כלפי מי שגר בקיבוץ וחווה את המדובר.
מור אופק כותב ספר אישי מאוד ועם זאת קולקטיבי כי האישי בקיבוץ תמיד היה קולקטיבי וכך גם הזכרונות.
ספר שראוי לקריאה.
כמו כן צריך לפרגן על כריכה נהדרת ומסקרנת.

לינק לרכישה https://indiebook.co.il/shop/כיבוי-אורות/

 19399490_1136968936403011_2430545008731197256_n

זכרונותיו של חבר / אוקטב מירבו

זיכרונותיו של חבר / אוקטב מירבו
הוצאת לוקוס
132 עמודים
מצרפתית: רותם עטר

שארל היה פקיד אפרורי ושתקן שלא דיבר הרבה והיו לו חברים מועטים יחסית. המספר בספר זה היה מכרו של שארל אבל הם לא התראו יותר מדי.
אחת לכמה שנים הם נפגשו, שוחחו כמה דקות ואמרו שהם חייבים להיפגש וכך עד הפגישה הבאה.
אבל שום דבר לא הכין את המספר לכך שאשתו באה אליו יום אחד עם בשורה ששארל מת והשאירה לו ביד כתב יד של שארל שכתב על חייו.
היא ביקשה שהוא יקרא את כתב היד.
מה כבר יכול לצאת מכתב יד של אדם משעמם כמו שארל.
אבל מהרגע שהוא פתח את כתב היד הוא לא יכל להפסיק לקרוא.
שארל בעצם מספר את סיפור חייו בצורה מסעירה ומרתקת שמציגה אדם אומלל שכל חייו הוא לא הצליח להגשים שום חלום או שאולי מעולם לא היה לו חלום.
חתונתו שנכפתה עליו, אשתו שנחשבת בעיניו כמכוערת בצורה יוצאת דופן, וחייו האומללים לצידה.
משם הולך שארל לספר על הוריו, על הבדידות והניכור, על החינוך הנוקשה וחסר האהבה.
נראה כי חייו מלאים אכזבות וקשיים, אדם חסר חלומות שכולם איכזבוהו, יבש ומנוכר.
לאט לאט שארל מפתח מיזנטרופיה קשה שנובעת מאכזבה ומהדרך שבה האנושות נראית בעיניו.
מקרה קשה שהוא חווה, אירוע פשע קשה מאוד שהוא היה נוכח בו מביא אותו להכיר את שולי החברה, את הנמוך שבנמוך והוא מבין כמה עליבות יש בעולם, כמה הפערים גדולים בין האושר לאומללות.
הספר הקצר הזה של אוקטב מירבו הוא ביקורת קשה על האנושות, על השלטון בצרפת באותה תקופה, על יחס לעניים ולאומללים, הוא ביקורת נוקבת על בני האדם ועל העמדת הפנים שלהם.
על שקרים, שנאה וצביעות.
ספר קטן גדול הוא מסוג הספרים שמשאירים בך חותם.
לא לפספס אותו.
 19247729_1138041079629130_6513947619387481009_n

ספרטה / פלוטרכוס

ספרטה / פלוטרכוס
הוצאת מאגנס
173 עמודים
מיוונית : דבורה גילולה

אפשר לומר הרבה מאוד על ספרטה והספרטנים, ללמוד מהם, לדבר בגנותם על הנוקשות שלהם וההקפדה על הפרטים והקשיחות אבל בתקופה ההיא הם היו מודל להערצה, כמעט בלתי מנוצחים והמיתוסים כמיו גם הסיפורים והאגדות אודות התרבות הייחודית הזו ממשיכים עד היום.
מושגים כמו חינוך ספרטני מלווים אותנו ועוד אחרים.
הספר הזה נותן לנו הזדמנות להכיר ולהבין קצת יותר את ספרטה, ההסטוריה שלה ומנהגיה דרך יצירות של פלוטרכוס הפילוסוף וההסטוריון היווני הנודע.
למעשה בספר זה מובאות שלוש יצירות של פלוטרכוס שמתארות את החיים בספרטה.
אמרות של גברים ספרטנים, נשים ספרטניות ומנהגים ספרטניים עתיקים.
כמו כן בספר מתוארת ההיסטוריה הספרטנית לפי השליטים ותקופות לאורך ההסטוריה.
מאוד חשוב לציין את המבוא המקיף והחשוב של דבורה גילולה שאורכו כמעט 30 עמודים אך הוא מעניין מאוד.
ומכיוון שהספר עוסק באמרות ותיאורים של התרבות הספרטנית לדעתי זה המקום בסקירה להביא חלק מהם.

"ספרטנית אחת, כאשר ראתה את בנה בא לקראתה ושאלה אותו " מה שלום המולדת? וכאשר אמר לה מתו כולם, השליכה עליו לבנה והרגה אותו באומרה: ואותך שלחו לבשר לנו את הבשורה הרעה?"

"כאשר התבנים ניצחו את הספרטנים בלאוקטרה והתקדמו עד נהר אורוטס עצמו התרברב אחד מהם וקרא: איפה ה הספרטנים עכשיו? ספרטני אחד שנשבה על ידם אמר: הם לא פה, לו היו פה לא הייתם מגיעים עד לכאן."

" הנערים בספרטה הולקו בשוטים יום שלם ליד מזבח ארטמיס אורתיה, לעיתים עד מוות. הם נשאו את המלקות עליזים וגאים, התחרו אלה באלה מי יגבר, מי מהם יוכל לשאת זמן ממושך יותר מלקות רבות יותר.
המנצח זכה לכבוד מיוחד ורב, התחרות הזאת מכונה הלקאה והיא נערכת מדי שנה בשנה."

"מותר היה לאהוב נערים שנפשם יפה, אבל לחבק אותם נחשב לחרפה, כי חיבוק הוא אהבה לגוף ולא לנפש. מי שהואשם שחיבק חיבוק מכוער כזה נשללו ממנו זכויות אזרח לכל חייו."

אמרות רבות ומנהגים רבים אחרים נמצאים בספר המעניין הזה.
מומלץ לכל מי שמתעניין בתקופה ההיא.

כצל נטוי / אנטוניו מוניוס מולינה

כצל נטוי / אנטוניו מוניוס מולינה
הוצאת מודן
416 עמודים
מספרדית: ליה נירגד

מולינה הוא לא סופר קל לקריאה, אני מכנה אותו סופר למיטיבי לכת.
חלק מהספרים שלו ממש אהבתי וחלק מהספרים שלו התישו אותי
ירח מלא הוא ללא ספר אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי.
יש למולינה יכולת להכנס לנפש הדמויות שלו וממש לדבר מתוכן, ההתעמקות שלו בפרטים והשפה הגבוהה של הטקסטים היא מעולה בעיני.
למרות שמולינה חי כבר כמה שנים בניו יורק הרבה מספריו מתעסקים בחצי האי האיברי וכמו החורף בליסבון המצוין שלו גם כצל נטוי מתאר את ליסבון ואת הקסם שלה.
אבל הפעם מולינה מתאר לנו שני סיפורים שונים אחד מהשני אבל יש בהם קשר שמתגלה בהמשך.
הסיפור הראשון הוא סיפורו של מולינה עצמו כסופר מתחיל שעוזב את משפחתו ונוסע לליסבון בתקווה שהשהייה שם תסייע לו במלאכת הכתיבה של הרומן שהוא מתעד להוציא.
הסיפור מדלג בין 2014 כסופר ותיק בניו יורק ושלושים שנה אחורה בליסבון כסופר צעיר ומתוסכל ותאב הצלחה.
הסיפור השני המקביל אליו הוא סיפורו של ג'יימס ארל ריי הידוע כרוצחו של מרתין לותר קינג.
בזמן מנוסתו ג'יימס ארל ריי היה תקופה קצרה בליסבון והיה מבוקש על ידי האינטרפול ועוד.
דרך מנוסתו אנחנו לומדים על ליסבון ובקצב מסחרר אנחנו רואים מה עובר על הרוצח הנמלט, מחשבותיו, פחדיו, התכנון לעתיד ועוד.
החלק השני של הסופר הצעיר מאופק יותר, רגוע יותר,
שני סיפורים שני מקצבים שונים ועדיין החיבור מעניין ומסקרן ועובד.
הספר זורם טוב, הכתיבה היא כתיבה של מולינה, מלאת תיאורים, שפה גבוהה והמון עניין.
ספר מאוד מעניין של סופר מאוד איכותי, לטעמי מהטובים שיש היום בעולם.
כדאי.

19510325_1139807639452474_1904492276583421456_n

saudade / פסואה – פטריסיו – דה קיירוש

19575129_1140653909367847_6067742223060924064_o
הוצאת תשע נשמות
152 עמודים
מפורטוגזית: מיכל שליו, אודליה חיטרון, יוסי טל, ארז וולק

נראה שאני צריך לחזור על זה כל הזמן אבל יש סיבה טובה לכך.
תשע נשמות חושפים אותי לספרות טובה, מכירים לי סופרים חדשים ומעניינים ואני נהנה להיות מופתע מהאיכות כל פעם מחדש.
יש לספרות הפורטוגזית איכות ששווה להיחשף אליה, יש משהו קסום בכתיבה הרומנטית מלנכולית שבספר הזה.
ויש משהו קסום בכלל בכל מה שקשור לאהבה שיש בה גם משהו מאכזב וכואב, בתשוקה שלנו לקסם הזה של התאהבות, ויש משהו גם עצוב ומתסכל בנפילה, והמקום שבו האהבה לא מוצאת את דרכה בשברון הלב ותוצאותיו.
קחו את קסם האהבה, את ליסבון הקסומה, ואת הכתיבה של שלושה סופרים פורטוגזים מעולים ויש לכם ספר שכיף להישאב אליו.
סיפורים קטנים עם המון רגש ועצב.
שלושה סופרים
פרננדו פסואה
אנטוניו פטריסיו
אסה דה קירוש

אני מודה שפרננדו פסואה הוא המשורר האהוב עלי.
יצירותיו ושיריו נוגעים בי ואני מוקסם ממנו.
לגבי שני הסופרים האחרים זו עבורי חשיפה ראשונה ליצירותיהם.
סיפורים קצרים ומעולים.
וייגה של אנטוניו פטריסיו הוא סיפורו של אדם, פקיד בשם וייגה שאהבה נכזבת מביאה אותו למצב קיצון והסיפור כתוב נפלא, עצוב, מרגש ומעורר חמלה.
גם דה קירוש מביא לנו סיפור אהבה מיוסר של מאהב מתוסכל, סיפור שכתוב נפלא ומעניין.
לפרננדו פסואה ישנם שני קטעים קצרים בספר זה.
הראשון הוא הצהרת אהבה של נערה גיבנת למסגר מקומי.
סיפור של אהבה בלתי אפשרית מפי נערה אומללה וגוססת שיודעת שמה שהיא כותבת לא יתגשם.
הסיפור נכתב מפי ההטרונימית אישה היחידה של פסואה.
דווקא לחלופת המכתבים של פסואה בין פסואה לאהובתו אופליה קירוש פחות התחברתי.
אני מבין את הרצון לחשוף את כתביהם של הענקים האלה ואני בהחלט מעריץ גדול של פסואה אבל הרגשתי שאין במכתבים אלו כל ייחוד ספרותי.
לפני הקטע הזה ישנה הקדמה של אודליה חיטרון שמסבירה את הרקע וסיפורם של השניים, קטע מאלף ומלמד אך חלופת המכתבים עצמה היא לא פנינה ספרותית מיוחדת ויוצאת דופן.
ועדיין כמכלול הספר הזה והאסופה הזו היא נהדרת ומיוחדת ונותנת לנו פתח לספרות הפורטוגזית המעולה.
מומלץ בחום.

 

ארוחה בחורף / הובר מנגרלי

ארוחה בחורף / הובר מנגרלי
הוצאת עם עובד
127 עמודים
מצרפתית: עמנואל פינטו

איפשהו כשקראתי את הספר הזה נזכרתי במונח שהתוותה חנה ארנדט "הבנאליות של הרוע.
המחבר לוקח אירוע ממלחמת העולם השניה אבל הפעם גיבוריו הם דווקא חיילים גרמנים ביחידה מבודדת בפולין שאמורים לשמש כמוציאים להורג של משלוחי יהודים או לחפש יהודים נמלטים ולהביאם למחנה.
שלושה מהם מחליטים להתחמק יום אחד ממטלת ההריגה ולצאת ליערות המושלגים בסביבה על מנת לחפש יהודים נמלטים.
הספר הקטן והמטריד הזה מביא לנו בעצם את סיפורם.
באופן אישי נהניתי מקריאתו שכן הספר כתוב טוב ומעניין מאוד.
הסוף צפוי וידוע מראש לפחות כך הוא היה עבורי והדינמיקה בין החיילים כמו כן עולמם הפנימי, מחשבותיהם, הדילמות המוסריות שעולות מהסיטואציה ועוד ועוד יש בהם עניין רב אבל אם המחבר ניסה לגרום לי להרגיש חמלה או תחושה של הזדהות עם אותם חיילים אז הוא לא הצליח במשימתו.
הספר הזה השאיר אותי קצת אדיש לצערי, אולי בגלל שאני קורא שבוי בן למשפחה ניצולת שואה ואני לא מצליח לעשות את הסוויץ, אולי זה משהו בי ולא בספר אבל לא הצלחתי להזדהות איתם.
זו בדיוק הבנאליות של הרוע, איך אנשים רגילים, פשוטים, אפורים, מבצעים פקודות בלתי חוקיות בעליל?
השאלות המוסריות כאן הם גדולות ועמוקות.
הספר הקטן הזה מתמודד עם שאלות גדולות וחשובות ואני חושב שהוא ספר שבהחלט אפשר לקרוא.
אפשר כי הוא כתוב טוב ויכול להיות שאחרים יחושו שונה ממני.
אותי הוא השאיר אדיש מדי, לא נגע בי ולא פגע בי.
הוא כן החזיר אותי למחשבות על הרוע שקיים במלחמה ועל החייל הקטן שניצב במקום בלתי אפשרי.
ספר שנקרא במהירות, זורם וכתוב היטב שלא הצליח לחדור אלי לצערי.